שוב ניצבים אנו בפני מערכה גורלית על אופייה ועל דמותה של ירושלים עיה"ק, קרית מלך רב, אשר עיני כל ישראל נשואות אליה. גם אם ככלל, מתקשה מאוד כותב השורות להשתמש בסופרלטיבים המצויים, הפעם ההכרח לא יגונה, כי זוהי תמונת המצב האמיתית. מערכה גורלית, פשוטה כמשמעה.
אחרי עשר שנים ויותר, בהן חש הציבור הירושלמי על בשרו את הפיחות הזוחל בקדושתה של עיר קדשנו ותפארתינו מבחינת הפרהסיא הציבורית, דומה שאין צורך לתזכורת נוספת מה יארע לעירנו אם חלילה שוב נגרום באדישות להעמיד בראשה או להכניס למועצתה, אדם שאינו יודע את חין ערכה האמיתי של עירנו הקדושה, ואינו מבין נכוחה מפתחותיה של איזו עיר יחידה וייחודית נמסרו לידיו.
למרות כל השתדלנות של הנציגות החרדית בקדנציות האחרונות, שפעמים עלתה יפה ופעמים לא, הכל יודעים שרוח המפקד היושב בלשכת ראש העיר היא שחדרה וחלחלה, והיא שנתנה את הטון; רוח זו ביקשה להפוך את ירושלים לבירת העולם במירוצים, בתחרויות, במצעדים בינלאומיים, באירועי תרבות אנשים חטאים, ובכל מה שמנוגד לדמותה היהודית ההיסטורית, ולקדושה החופפת עליה כעיר עוז לנו, מקום השראת השכינה.
הסטטוס קוו, שהיה הרע במיעוטו, גם הלך ונפרם ונפתח לדיון מחודש. השבת לא נשמרת כבעבר בחוצותיה, ויותר ויותר בתי עסק ובתי עינוגים נפתחו באזורים מסוימים בירושלים, בהצהירם ללא בושה שהם פתוחים 24/7. גם אתרי הבילוי השונים שנפתחו בעידודה הרב, הישיר והעקיף, ובמימונה של העירייה, הפכו אותה למוקד מועדף לבליינים ושתיינים שעולים אליה לרגל.
מחנה יהודה כמשל. כותב השורות, שמשמש מגיד שיעור באחד מבתי הכנסת באזור, עיניו רואות וכלות מול המהפך. אם לפני שנים אחדות היה השוק מתרוקן לעתות ערב, ואט אט נותר שקט ושומם, ומלבד יללות חתולים ונהמת משאיות פורקות סחורה לא שמעת דבר מבין הדוכנים הריקים, כיום הופך השוק מדי ערב להמולה אחת גדולה, הדי הרמקולים מחרישי האוזניים ורבי העוצמה ואדי האלכוהול עולים ומשתרגים זה בזה, ונישאים ברוח הירושלמית אל השכונות סביב.
למגינת לבם של התושבים הדרים ממש מעבר לכביש, ולמגינת לבם של אוהביה ושוחרי טובתה של ירושלים, שלא מיללו ולא פיללו שכך הפכה העיר מול עיניהם בשנים מעטות יחסית - ותעל שוועתם.
זאת בנוסף לבעיות היומיומית שמטרידות את כלל תושביה של ירושלים: מצב מוסדות התורה, מוסדות החינוך, קבלה למוסדות החינוך, השכונות המעורבות, מצב הניקיון, המגורים וכו'.
מרנן ורבנן גדולי ישראל עיני העדה שליט"א, אשר באורם נראה אור, שמצבה של ירושלים ותושביה נוגע וקרוב ללבם, שקלו וטרו את מכלול ומגוון השיקולים האפשריים, והחליטו לסמוך סמיכה מעליא על מינויו של מר משה ליאון לראשות העיר.
מלבד ניסיונו הניהולי העשיר, ליאון מוכר לכולנו, כיהודי שומר מצוות בעל לב חם ושרשי, מוקיר ורחים ודחיל רבנן באמת. ומי שראה אותו אצל מרנן ורבנן, הבחין על נקלה שאין מדובר כאן בניסיון רגעי למצוא חן, וכדרכם של מועמדים שמוכנים לחבוש כל כובע וכל תרבוש לראשם, ולנשק את ידי החכמים לעיני המצלמות, אלא במשהו אותנטי הנובע מהערכה עצומה וכבוד רב לתורה ולחכמיה.
הוא זה שנבחר על ידם למשרה הרמה, והוא אשר יחזיר את ירושלים בדרכי נועם ובהידברות עם כל חלקיה, אל מעמדה האמיתי הראוי לה והראוי לבניה-בוניה.
החלטתם של רבותינו, היא דעת תורה וצו עבורנו, ואנו ממלאים את רצונם בשמחה וללא עוררין. בפרט, שזוכרים אנו היטב כיצד בבחירות הקודמות מרנן ורבנן מנהיגי ישראל הגר"ע יוסף והגראי"ל שטיינמן זכותם תגן עלינו, תמכו במועמדותו של ליאון בכל כוחם, והגדיל לעשות מרן הגר"ע יוסף, שהשבוע מלאו 5 שנים לפטירתו, בתקופת חוליו הגדול האחרון, נר אלוקים טרם יכבה, קרא למשה ליאון אל ביתו, ובירכו ועודדו, וביקש מהציבור הירושלמי לבחור בו לראשות העיר.
ומי יבוא אחר המלכים, מאן מלכי רבנן, שטובתה של ירושלים וטובתם של בניה חקוקים היו על לוח לבם כל הימים, והם ראו בעיני הבדולח שלהם בבחירות הללו בחירות שגופי תורה תלויים בהם, ולצערנו נטרפה השעה, ולא זכינו שרצונם התממש.
כעת ניתנה לנו הזדמנות פז לתקן, לקיים את רצונם הטהור, ואת רצון רבותינו ממשיכי דרכם שיבלחט"א; "מקדש מלך עיר מלוכה, קומי צאי מתוך ההפיכה".
• הרב ראובן זכאים, הוא ראש בית המדרש ובית הוראה "זכרון יעקב" בירושלים, וחבר ועדת הרבנים למען השבת.