כאשר אנו מסתכלים על חולדים או שימפנזים, לנקבות יש יתרון על הזכרים. כמו כן, דבורים חיות חיים ארוכים יחסית, ואילו עמיתיהן הגברים חיים רק יום או יומיים.
כן, זה נכון. נשים חיות יותר מגברים ונראה שככל שחולף הזמן, הפער הולך וגדל. נכון לעכשיו, נשים אוסטרליות יכולות לצפות לחיות בממוצע 5 שנים יותר מאשר הגברים, וכן הדבר לגבי רוב המדינות המפותחות בעולם.
למה זה בעצם קורה?
אף אחד לא יודע בוודאות, אבל יש כמה תיאוריות:
1. לרוב, לנשים יש הרגלים בריאים יותר מגברים. נשים נוטות לעשן פחות, לשתות פחות, לאכול טוב יותר ובדרך כלל לטפל בגופן.
2. על גברים מופעל לחץ גבוה יותר לצאת לעבוד כל יום כדי לפרנס את המשפחה, ומעבר לכך, מעת לעת הם צריכים לצאת להלחם במלחמות.
3. ישנם הבדלים ביולוגיים הקשורים להורמונים ולילדות שגורמים לנשים לחיות זמן רב יותר. הן גם מצוידות טוב יותר בכלים, הן הפיזיים והן הנפשיים, להתמודד, וכאשר הבעלים מתים קודם לכן, הן יכולות לדאוג לעצמן יותר מאשר אלמנים.
אבל כל אלו רק תיאוריות. כדי להבין עומקם של דברים, עלינו להבין מדוע אנו מזדקנים ומהם התהליכים ברמה הביולוגית שגורמים לנו להתבגר.
אחת התיאוריות הפופולריות להזדקנות היא תורת הבלאי; שכאשר התאים מתחלקים, חלק מהליקויים מצטברים בתא, הן בדנ"א והן בחלבונים שנוצרים. לגוף יש מנגנון שבאמצעותו ניתן לתקן פגמים אלה ונשים יעשו עבודה טובה יותר של תיקון פגמים אלה ברמה התאית מאשר גברים, ובהדרגה עם ההזדקנות, האנשים שיש להם מנגנון תיקון טוב יותר, ישרדו יותר מאלה אשר לא. לכן, הסיבה העיקרית לנשים החיות יותר מגברים היא ברמה הגנטית.
ההבדל הבולט והמובהק ברמה הגנטית אצל נשים הוא שיש להן שני כרומוזומי X ואילו לגברים יש רק כרומוזום X אחד.
ההבדל העיקרי השני הוא ההורמונים עצמם. לנשים יש אסטרוגן כהורמון גדול במהלך חייהן הבוגרים ולא בטסטוסטרון, אם כי כמובן אחרי גיל המעבר זה משתנה אצל נשים.
נראה כי הטסטוסטרון נותן לגברים יתרונות בחיים המוקדמים, כגון כוח שריר מוגבר, זה יכול להיות למעשה המחיר לטווח ארוך בעניין ההזדקנות. אסטרוגן בשלב מוקדם בחיים, לעומת זאת, הוא גורם מפתח במתן תופעות מגן מפני מנגנוני בלאי כי הם בלתי נמנעים בגוף.