חשבתן לתומכן כי זה הולך להיות יום ראשון רגוע, עד שהבטתן בלוח השנה במכשיר הנייד שלכן ונזכרתן: "אוי, לא, לחבר של דני יש היום מסיבת יום הולדת אחרי הגן ולריקי יש שיעור שחיה ולאחריו מסיבת פיג'מות עם החברות."
פה טמון שורש הבעיה. למרות שזה מרגיש מלהיב ופרודוקטיבי לנהל מגוון של קשרים חברתיים מעבר לרשימת המטלות שלכן, זה מדהים, אבל המוח שלכן כל כך שקוע בלוגיסטיקה שאתן לא רק שלא נוכחות, אתן פשוט מפספסות את המהות של להיות ביחד עם ילדיכן בכיף.
כאן נכנסת לתמונה תנועת ההורות האיטית.
מהי הורות איטית? ההורות האיטית משמעה בעצם ללמוד כיצד לעצור את העומס ולתעדף את האיכות על הכמות, כאשר מדובר בזמן של המשפחה. במילים אחרות, מדובר על מאמץ להאט במקום למהר להסיע את הילדים יחד מפעילות אחת לשניה.
בתור התחלה, אין צורך להגזים ולבטל את כל מסיבות יום ההולדת המתוכננות לשנה הקרובה, שיעורי שחיה ומשחקים משותפים או התחייבויות שבהן אתן לא ממש נהנות (או אפילו שמות לב) לזמן שאתם מבלים יחד.
מאמר ב"בוסטון גלוב" מתאר הורות איטית כמקדישה את הזמן ל"רק תסתכלו על הילדים שלכן אם הם משחקים, עושים שיעורי בית או אוכלים חטיף. קחו רגע כדי לשתות איתם אייס קפה. כי רק ההפסקה הקטנה הזו לבד, תועיל מאד לקשר ביניכם."
זה יכול להיות פשוט מאד, התחילו בתכנון כמה טקסים משפחתיים. לדוגמה, ארוחת בוקר משפחתית בכל יום ראשון או באופן קבוע לאחר העבודה, או הליכות יחד לפארק הסמוך. או, אפילו טוב יותר, אתם יכולים לנסות לתזמן חלון זמן ופשוט לא לעשות שום דבר ביחד. דהיינו, זמן שבו אתם כולכם תחת קורת גג אחת, אבל עושים דברים משלכם כמו קריאה, התבטלות או הירגעות. (למותר לציין, הטלפונים הניידים צריכים להיות כבויים).
ילדים ומבוגרים נהנים מאוד מן הזמן המתוכנן כדי להסתובב יחד, להירגע ולהיות ספונטניים. בלי זה, הסיכונים למצב רוח ירוד או - גרוע יותר, שחיקה, גבוהים ביותר. למעשה, מחקר מרתק שפורסם בכתב העת Journal of School Health מצא כי קיים קשר ישיר בין רמות נתפסות של לחץ בקרב בני משפחה ורצון הילדים ליותר זמן פנוי. עוד יותר מעניין, המחקר אומר כי ילדים חווים פחות מתח הקשור בפעילות כאשר הם מתווים את לוחות הזמנים שלהם בזהירות רבה יותר עם הוריהם. בקיצור, לא להתחייב יותר מדי.
