הרבה מושגי בסיס שהדור היותר בגיר חיי לפיהם, הם חידושים גדולים אצל הדור הצעיר, בני נוער רבים חיים בחוסר ידיעת יסודות הדת ברמה בסיסית בתחומי אמונה, השגחה פרטית, בטחון, וכדומה, ואינני מתכון למתקרא בפי העם "נוער נושר" אני מדבר על כל בני הנוער , וכל קבוצה לפי מושגיה היא.
מאידך לעתים אנו נתקלים בצעירים חדורי אמונה במצבי מבחן קשים של מחלות וכדומה ל"ע ואז אתה מבין בדיעבד שקיים בתוך הנפש היהודית צעיר ככל שיהיה מנגנון אמוני חזק שפועם בחוזקה שנותן מענה ביום צר וצרה. – היכן האמת? במנגנון של זמני מצוקה או בתחושה של חוסר הידיעה??
ביאור הדברים פשוט - כאשר אדם נמצא במצב סכנה הוא פועל באופן אוטומטי לייצר הגנה עבורו שתסייע לו ברגע זה, יתכן שאת דרך ההצלה שהוא יבחר הוא שמע רק פעם אחת ובשיחה אקראית או אפילו לא שמע בכלל ומוחו יצר אותה ברגע שהיה נתון במצוקה.
מנגנון השמירה האישית של האדם הוא מנגנון הישרדות בעל חושים גסים (כלשון הרב וולבה זצ"ל) שלא יזניח שום אמצעי אפשרי ביקום להציל עצמו בעת מצוקה גם אם זה נוגד בתכלית הניגוד לאורח חיו ולסגנון אישיותו של האדם, אך ההבדל הוא אחד בעת מצוקה אישיות האדם העדינה נכבשת בידי הכוחות הגסים של מנגנון ההישרדות.
אך השיח החופשי ביום יום במחשבה הפשוטה של האדם בנושאיי אמונה וביטחון, מידות טובות ושאינם, חישוב דרך החיים, זה הוא נחלת חלקם של אלו שמלומדים להתעסק בה, הם מכוחות הנפש העדינים, שרק מי שישקיע זמן ומחשבה בהם יוכל לפתח אותם לדרך חשיבה ודרך חיים.
בדורות הקודמים קמו תנועות מוסר שונות כגון נובהרדוק וסלבודקא שמעבר להיות תנועת מוסר הם גרמו לכך שיהיה מודעות לנושא המידות ושיח על האמונה ועל יסודות הדת, ולו על זה בלבד העולם חייב הכרת הטוב לאותם תנועות מוסר, אך לצערנו כהיום, כמעט ואין אפשרות חופשית לתלמיד להגיע לשוחח בחופשיות מוחלטת על התלבטויות ושאלות אימוניות ותאוותניות ככל שיהיו, היום חדר המושג "שאלה זה טריפה" לו תלמיד שואל שאלה אז בחלק גדול מהמוסדות הוא יסומן כבעייתי, ורק במתי מעט מהמקומות יושבים צוות שקשובים לשאלות ולמצוקות.
במהלך השנה אנו עסוקים בשגרה, באים החגים להוציא אותנו מהשגרה, ונותנים לנו את ההזדמנות להעמיק במבט לעבר דברים נשגבים שבמהלך החיים נבצרים מאתנו, לכל חג יש את הייחודיות שלו, לכל חג יש את המבנה שלו שכך בכלול השנה מי שבכל מועד וחג ושבת מתעסק עם הנושאים המיוחדים לאותו יום, יעבור בשנה שלמה סדנה נפלאה לתיקון ובניית האדם ונפשו, אך שומה עלינו בכל שנה להעמיק כפי גילנו באותם נקודות אור, כך שלא נישאר עם תובנות של הגננת מגן חובה לגבי מהותם של הימים הקדושים ומועדי ישראל.
רכבת מועדי ישראל חולפת בחיינו ניתן להצטרף לנסיעה עמה ולחוות בכל תחנה את היופי שבתחנה, וניתן ליהנות רק מיופי הרכבת ללא היעדים שאליה היא מסוגלת להביא את הנוסע, בכל תחנה שהרכבת תעצור היא תוביל אותנו לבניית עוד נדבך חשוב בחיינו ועלינו חלה העבודה לשלב את זה במחשבתנו ולהפוך את זה לשיח יומיומי ולא לכלי בשעת מצוקה בלבד.
בחג הסוכות כאשר ההווי המשפחתי קוסם, ויחדיו עושים מעבר מהסלון הממוזג אל הסוכה החמה, וחשים בניחוח החג, זה הזמן לשוחח בפתיחות על משמעות החג, להתעסק בסוגיה האימונית של החג, לחקור בה ולחקור בה ולהגיש את סמליות האמונה של החג לכל בני המשפחה.
אינו דומה נער שישב בסוכה ללא כל קישוטים ותמונות, אך התעמק ביסודות האמונה לבין נער שישב בסוכה המוקפת תמונות גדולי ישראל ופסוקים שלמים, אך השיח בסוכה נסוב בענייני דעלמא ולשון הרע, לו נשכיל למנף את המתנה העצומה שיש לנו בימים אלו לבניית עולמם המורכב כל כך של צעירי הצאן החיים בעולם קשה ומורכב, לו נשכיל בחג זה לשוחח איתם ולהעביר להם את יסוד ההשגחה הפרטית ומידת הביטחון, או אז נדע כי השגנו את מטרתנו ונזכה לברכת המועדים.
הכותב הינו ראש בית המדרש החרדי ברקאי- חיספין