המכות שספג העולם היהודי בשנה המסתיימת - וההשלכות

שורת אסונות בקנה מידה לאומי אירעו בשנה שתסתיים ביום ראשון הקרוב, תשע"ח. ולא, לא מדובר באלפי ההרוגים בשיטפונות בהודו או ברעידות האדמה הקשות באיראן ובמכסיקו. הסקירה הבאה עוסקת בטרגדיות גדולות בהרבה: הסתלקותם לשמי מרום של כמה ממנהיגי ובכירי הרבנים של העולם היהודי בישראל ובתפוצות.

החסר בנוכחותו של מרן בחודשים שחלפו מאז פטירתו, בלתי ניתן להכלה. רק עיוור לא יבחין בכאוס שחל בכמה מובנים בהתנהלות הכללית של החברה החרדית, מאז אין מעליה את ר' אהרן לייב זכר צדיק וקדוש לברכה.

המקום ימלא חסרוננו.

• ראש הישיבה הגאון רבי שמואל אוירבך זצ"ל

כשהכוכבים הראשונים בקעו במוצאי השבת שלפני פורים האחרון, 'שבת זכור', הוכו כולם בהלם: "ר' שמואל אוירבך נפטר", שחו הכל זה לזה כלא מאמינים.

ראש הישיבה הגר"ש אוירבך זצ"ל, ובכך יודו גם מתנגדיו הרבים, היה איש דומיננטי מאוד מטבעו, כך שקשה היה להכיל את הידיעה כי הוא שוכב ללא רוח חיים כבר כ-24 שעות, מאז שהתמוטט ונפטר באופן פתאומי בליל אותה שבת.

"הפלג הירושלמי", כינויה התלוש משהו של עדת חסידיו הרבים, התפלש באבל עמוק ומוחשי. רבם, שהיה להם למורה דרך בשנים האחרונות גם במעשיהם השנויים במחלוקת, אבד לטובת ישיבה של מעלה, והתהייה הנוקבת 'אנה אנו באים' הציקה - ולא רק להם.

הלוויתו היתה למופע של בכי בלתי נשלט מצד אלפי בני אדם. גם רבים שלא נהגו לפקוד את הבית שבשכונת 'שערי חסד', הגיעו למקום כדי ללוות בדרכו האחרונה את האיש שהיה אוהב ישראל ועבד ה'.

כל מילה נוספת על המצב הקשה השורר בקרב 'הפלג' מאז פטירתו, תהיה כזריית מלח על הפצע שעדיין פתוח - וממאן להתאחות.

• הגאון רבי אהרן מונסוניגו זצ"ל

שוחרי ההלכה והפסיקה בפרט, והעולם היהודי בכלל, איבדו השנה את הגאון רבי אהרן מונסוניגו זצ"ל, רבה הראשי לשעבר של מרוקו, שהלך לעולמו לפני שבועות ספורים, והוא בן 90.

בשנים האחרונות זכו תושביה של שכונת בית וגן הירושלמית לחזות לעתים קרובות בזיו פניו הטהורות של הרב הישיש, שקבע את משכנו בבית בנו בעיר הקודש, מאז פטירת רעייתו מעט לפניו.

הגר"א מונסוניגו היה מעוטר בכתרו של עולם הדיינות לאורך תקופה שנמתחה על פני כיובל שנים, ובלט באישיותו שינקה ממקורות תורניים רבים ומגוונים, בהם ראש הישיבה המפורסמת באקס לה בן שבצרפת הגרח"י חייקין, הגאון המופלא רבי מרדכי פוגרמנסקי, ובהמשך האדמו"ר בעל ה'ויואל משה' מסאטמר, הגרר"ב טולידנו ומרן פוסק הדור הגר"ע יוסף - זכר צדיקים לברכה.

מסירותו כרבה הראשי של מרוקו עשרות בשנים, ליהודים המכונסים במספר קהילות ברחבי המדינה שבצפון-מערב אפריקה, הפעימה את מכריו הרבים, וההערכה אליו בגין כך הגיעה עד המלך מוחמד השישי שהעניק לו את 'סמל האבירים' ב'מסדר הכס' המיוחד.

כס רבה של מרוקו נותר ריקני, משום החלטתו של המלך המעריץ לא להקים יורש לרב המיתולוגי.

• כ"ק האדמו"ר מויז'ניץ-מונסי זצ"ל

האדמו"ר שקבע את משכנו במונסי שבניו יורק, ארה"ב, נפטר השנה בשיבה טובה, לאחר לא פחות מ-46 שנות הנהגה רחימאית של חסידות ויז'ניץ-מונסי.

את החסידות המשמעותית, לה שלוחות גם בארץ הקודש, הקים ר' מוטל'ה - כך הוא כונה בחביבות בידי אדמו"רים אחרים - ממש מאפס. לאחר פטירת אביו כ"ק האדמו"ר בעל ה'אמרי חיים' זי"ע בשנת תשל"ב, הוא הוכתר לאדמו"רות באופן רשמי, כשעוד קודם לכן כיהן כרבה של קהילה בבורו פארק.

בשונה מאחיו, האדמו"ר ה'ישועות משה' זצ"ל, שקיבל אל תחת הנהגתו את אלפי חסידיו בישראל כהמשך ישיר לאב הגדול, האדמו"ר מויז'ניץ-מונסי נזקק להשקעת מאמץ עילאי כדי לבסס את חסידותו מרגעיה הראשונים.

במשך 46 שנה היו חסידיו שהלכו והתרבו, כבניו ממש. לצד קנאותו בתור תלמיד כ"ק ה'ויואל משה' מסאטמר זי"ע, היה האדמו"ר מויז'ניץ-מונסי אדם רגשן, אוהב ומסור לכל יהודי באשר הוא.

עם פטירתו בגיל 95, לאחר תקופת היחלשות ניכרת, הוכתרו שבעת בניו ונכד אחד לממשיכי דרכו, כל אחד במקום אחר, תוך אחדות מפליאה ביניהם.

• הגאון רבי יהושע מאמאן זצ"ל

בליל שבת פרשת וארא, כ"ו טבת תשע"ח, תמה תקופה בתור הזהב של בני עדות המזרח, עם פטירתו של הגאון הישיש רבי יהושע מאמאן זצ"ל, מזקני הרבנים בעולם היהודי.

הגר"י מאמאן, מדמויות ההוד של יהדות מרוקו, פיאר את כותל המזרח של ההלכה היהודית בדור האחרון, בין בשל סדרת ספריו העמוקים "עמק יהושע" ובין בשל המשרות הרבות בעולן נשא לאורך חייו.

הרב המוערך זכה לכהן כרבה של העיר מרקש שבמרוקו, רב העיר נהריה, אב בית הדין בבאר שבע, וחבר בית הדין הגדול לערעורים.

כנושא דגל יהדות מרוקו המפוארת, על שלל מנהגיה והלכותיה, הפתיע רבי יהושע בעת שיצא להילחם באופן עקבי את מלחמתו של מרן הגר"ע יוסף בעד מימוש פסיקות מרן ה'בית יוסף' בישראל, גם כשהן סותרות את אלו של המרוקאים.

כ"זקן רבני מרוקו", הכינוי בו הוכר בעיקר בערוב ימיו, זכה הגר"י מאמאן להערצתם של עשרות אלפי יוצאי מרוקו בישראל ובתפוצות, שביכו מרה את לכתו בגיל 100.

• הגה"צ רבי דב יפה זצ"ל

עולם הישיבות איבד השנה את הגאון הצדיק רבי דב יפה, אחת מדמויות ההוד שפיארו את כותל המזרח שלו במשך עשרות בשנים.

מנהלה הרוחני של ישיבת 'כנסת חזקיהו' שברכסים (כפר חסידים) היווה מודל לחיקוי לאלפי צורבים צעירים, כמי שהגיע לקומתו הרוחנית הכבירה ללא "עזרה מבחוץ" דוגמת ייחוס משפחתי או כשרון 'עילויי' בשנות בחרותו.

כש'משגיחים' בישיבות השונות ביקשו להצביע בפני תלמידיהם על מופת של עמל רוחני ללא פשרות, שהניב תוצאות מפליאות, הורו תמיד לעברו של המשגיח האגדי, דמות נפילים משיירי תנועת המוסר.

בעקשנות, תוך מלחמה עקבית ב'יצר', חתר ר' דב לאורך כל שנותיו - גם בזקנותו ממש - אל הפסגה: "קרבת אלקים לי טוב", כפי שנהג לצטט מזמירותיו של דוד המלך.

הסתלקותו לעולם האמת היתה ועודנה מכה כואבת לעולמם האישי של ה'מבקשים', בני העליה באשר הם, שבחייו זכו לינוק מתורתו ומיפעת הליכותיו.