דף כה
*הותר מכללו. *הסתירה בדם טמא. *אכילת בשר בטומאה.
א. נאמר בפסוק שציץ מרצה על עוון הקדשים, ואמרינן דהכוונה על עוון שהותר מכללו, והיינו טומאה שהותרה בצבור, ומקשינן אמאי לא קאמר 1. פיגול, נאמר לא יחשב. 2. נותר, לא ירצה. 3. יוצא דהותר בבמה, נאמר בציץ לפני ה'. 4. שמאל דהותר ביוה"כ, דחינן דהתם הכשירו בכך ואינו עוון, או דהוי עוון המקדישים. 5. מום שהותר בעופות, נאמר בהם כי לא לרצון יהיה לכם.
ב. דם טמא שזרקו: בצבור הורצה, בגוי לא, וביחיד בשוגג הורצה ובמזיד איכא סתירה. ומיישבינן 1. אתי כרבי יוסי דקסבר שהתורם מן הטמא על הטהור במזיד הויא תרומה, והברייתא דלרבי יוסי ציץ אינו מרצה על אכילות ולר"א מרצה אמרינן איפוך, דע"כ דעת ר"א שציץ מרצה על אכילות. 2. ריצוי במזיד אתיא כר"א דסובר שהתורם במזיד הטמא על הטהור הויא תרומה, וה"נ בקדשים. 3. לרבינא אם נטמא בין בשוגג בין במזיד מרצה אם זרק בשוגג. 4. בין זרק בשוגג ובין במזיד מרצה אם נטמא בשוגג.
ג. דיני אכילת בשר בטומאה 1. קודם זריקת דמים פטור כיון שלא ניתר לטהורין, אבל לאחר זריקה חייב מכיון שהציץ מרצה. 2. לן ויוצא חייב כיון שהיה לו שעת הכושר. 3. פיגול פטור, דנתמעט היכא שלא היתה לו שעת הכושר.
שאלות לחזרה ושינון
א. ציץ מרצה על עוון שהותר מכללו, ומפרשינן מדוע דווקא טומאה (5)
ב. יישוב הסתירה בדם טמא שזרקו במזיד (4)
ג. דיני אכילת בשר בטומאה (3)