כפטריות אחר הגשם הם צצים ומתרבים, וזוכים לתהודה ציבורית עצומה - בין היתר באמצעות האתר הנכבד אליו שיגרתי את הטור הזה: מנייני סליחות המלווים בכלי נגינה.
אם תחילה היה זה בקושי קוריוז, שגם הופק בהתאם, הרי שבשנים האחרונות ובפרט השנה, החל מאמש עת החלו גם האשכנזים באמירת סליחות, גדל מאוד מספרם של התארגנויות השירה - המודבקת בשביל הרשמיות גם על משפטי הפיוטים מן הסליחות.
פסטיבל שירה יהודית לכשעצמו, סוחף ומעורר את הנשמה מטבעו. לולא הסיטואציה המדוברת, אין ספק כי הצטרפות למפגש ציבורי שכזה, בו כלי נגינה מלווים את הנוכחים שמזמרים פסוקי קודש, היא חיובית ומבורכת.
שיקראו לזה איך שרוצים, 'זיץ', התוועדות, קומזיץ או "כל שם וחניכה דאית להו"; סליחות זה לא. למעמד בקשת סליחה מהקדוש ברוך הוא באים באווירה אחרת. היסחפות בפסטיבל מדבק, לא הולמת את מטרת ההתכנסות הרשמית.
מה השלב הבא, ערב גבינות ויין בשילוב קטעי סליחות נבחרים? במחשבה שניה, אולי אני לא מספיק מחובר לשטח, וערבים שכאלו כבר קיימים כחלק מקצב ההידרדרות העדכני...
לפני כמאתים שנה יצא מרן החתם סופר זי"ע, ממנהיגי היהדות הגדולים שקמו לעמנו, למלחמת חורמה חסרת פשרות בתנועת הרפורמה שהחלה לתפוס תאוצה בימיו. את ניצניה, הוא זיהה בין היתר בהכנסת עוגב אל תוככי בית הכנסת וניגון בו במהלך התפילות.
אם הינכם חובבי היסטוריה, אתם בוודאי יודעים כי חזותם החיצונית של הרפורמים הללו היתה כשל יהודים יראים ושלמים. ובכל זאת, כבר מצעדיהם הראשונים, שהיתה בהם משום סטיה מן המסורת, השכיל החתם סופר להבין מה מרה אחריתם. מי יגול עפר מעיניו, כדי לחזות ברגרסיה המתרחשת לנגד עינינו בנושא זה בדיוק.
יתכן וזה יהיה מרחיק לכת להגדיר את העומדים מאחורי ההתכנסויות אמש כרפורמים החדשים, אך מופרך הרבה יותר להגדיר את מה שקרה שם כבקשת סליחה; עוד לא נמצא השלטון/השופט/המלך שבאים אליו בשירה עליזה וריקודים בחוצות תוך כדי בקשת מחילה ממנו על החטאים שנעשו כלפיו.
דבר אחד משמח בוודאי אירע אמש: ריקוד הפוליטיקאים, כולל עופר ברקוביץ' החילוני, בפסטיבל המרכזי בירושלים, שיקף נאמנה את מהות האירוע - לא מדובר בסליחות!