בעבר, הטשולנט היה מאכל מיוחד לשבת קודש, מאחר ואי אפשר לבשל בסמו לסעודה, היו מכינים את הטשולנט לפני שבת ומשאירים את המאכל חם עד שבת בבוקר.
אלא שבימינו, הפך הטשלונט למאכל שנמכר גם בסופי השבוע, בעיקר בליל שישי, כמו גם למאכל שמלווה חתונות ובר מצוות במהלך השבוע.
בעקבות כך שיגרו לאחרונה מעלון "וישמע משה" שאלה לגדולי הפוסקים, בה הם סיפרו כי היה אדם שקיבל על עצמו שלא לאכול טשולנט בימות החול, כדי שיהיה המאכל מיוחד לשבת קודש. באחת הפעמים שהשתתף באיזו שמחה, שאלו חבריו מדוע הוא אינו אוכל מן הטשולנט והוא אמר להם את הקבלה שקיבל על עצמו. אמר לו חברו, שקבלה זו אינה כלום שהרי הטשולנט של שבת שונה במהותו מן הטשולנט המוגש בחתונות, מאחר והטשולנט של שבת הוא בשרי ואילו של ימות חול הוא על פי רוב פרווה.
"האם צודק הלה בטענתו ומותר לו לאכול מן הטשולנט בלא התרת נדרים או שהקבלה חלה גם על טשולנט פרווה כמו בשרי", נשאלו הרבנים.
ואלו תשובות הפוסקים:
הגאונים רבי מנדל שפרן ורבי משה שאול קליין הסכימו שהקבלה היא קבלה גמורה וחלה על טשולנט פרווה כמו על בשרי.
הגאונים רבי שמואל אליעזר שטרן ורבי נפתלי נוסבוים אמרו שצריך לברר מה נקרא טשולנט בלשון בני אדם.
הגאון רבי יצחק זילברשטיין אמר שלא תמיד יש לילך אחר לשון בני אדם, וזה באמת שאלת בית דין במי שנתחייב לחברו להכין לו טשולנט - אם חייב להכין עם בשר.
הגאון רבי מרדכי גרוס אמר כי טשולנט הוא רק טשולנט בשרי, ומותר לשואל לאכול טשולנט פרווה ללא התרת נדרים.