בית המשפט העליון - בהרכב ניל הנדל, דוד מינץ וג'ורג' קרא גזר הבוקר (רביעי) על איש העסקים נוחי דנקנר, הבעלים לשעבר של חברת אי.די.בי, שלוש שנות מאסר בשל הרצת מניות, שנה יותר ממה שנגזר עליו טרם הערעור. במקביל, הוחמר גם עונשו של איש שוק ההון איתי שטרום, והעליון קבע שהוא ירצה 24 חודשי מאסר ולא שנת מאסר אחת בלבד.
בפסק הדין נאמר: "במקרה שלפנינו מדובר בפרשת תרמית בניירות ערך מהחמורות והחריגות שהתגלו בשנים האחרונות, אשר מתייחסת לחברה הבולטת והמשפיעה בישראל באותם ימים. דנקנר ושטרום הוציאו אל הפועל תוכנית מרמה רחבת היקף, שבה הושקעו מיליוני שקלים ב'הרצת מניות' שנועדה לייצב את שער ניירות הערך של אי.די.בי".
תחילת הפרשה הייתה כבר ב־2011, אחרי שנים של שגשוג, צפתה חברת אי.די.בי שתיקלע למצוקה תזרימית והחלה לחפש מקורות מימון. דנקנר שהיה אז בעלי החברה בדק עם שותפיו וחבריו, והחליט לבצע הנפקה בפברואר 2012. בעקבות ההנפקה פתחה רשות ניירות ערך בחקירה, עקב חשד להרצת מניות, וביוני 2014 הוגש כתב אישום חמור נגד דנקנר, נגד חברו איש שוק ההון איתי שטרום, ונגד אי.די.בי אחזקות. האישום המרכזי התייחס להנפקה בה גויסו מהציבור 321 מיליון שקל.
לפי כתב האישום, דנקנר, שחשש מכישלון ההנפקה, רקם תוכנית להריץ את המניה. זאת באמצעות שטרום, שהפעיל את שותפו לשעבר עדי שלג, מי שהפך לעד מדינה בתיק. במשפט אמר שלג: "שטרום ביקש ממני להרים את שער המניה, כדי להציל את ההנפקה של נוחי". דנקנר ושטרום טענו שעדותו שקרית.
ביולי 2016 הורשעו דנקנר ושטרום בין השאר בהרצת מניות. השופט המחוזי חאלד כבוב קבע, שהשניים "פעלו במשותף ובמתואם לתמיכה בשער מניית אי.די.בי, לצורך הגדלת מחזור המסחר ומניעת ירידת השער, והעברת מסר לשוק כי יש גורמים חסרי עניין שקונים ומוכרים את הנייר ללא מניע פסול. נאשמים כאלה, מנוסים ומקצועיים, איני יכול לקבל את גרסתם שלא ראו את שעמד לנגד עיניהם, ולא הכירו באי־החוקיות שבמעשיהם".
בעקבות ההרשעה וגזר הדין הגיש דנקנר בפברואר 2017, באמצעות עורכי דינו ערעור לבית המשפט העליון. הערעור הוגש הן על ההרשעה והן על העונש: 24 חודשי מאסר בפועל וקנס של 800 אלף שקל. על שטרום נגזרו שנת מאסר בפועל וקנס של חצי מיליון שקל. גם שטרום, באמצעות עוה"ד איריס ניב־סבאג ונווית נגב, הגיש ערעור.
בערעור ביקש דנקנר לזכותו וטען, כי "ביסוד ההרשעה עומדות טעויות יסודיות, השוללות את המסקנה המרשיעה. בית המשפט הרשיע את דנקנר על יסוד ראיות נסיבתיות שהוא עצמו הגדירן כראיות שאינן 'אותות ומופתים'".
דנקנר טען עוד, כי בית המשפט המחוזי טעה והתעלם מהסברו, לפיו הוא ראה את פעילותו של שטרום כפעילות כלכלית לגיטימית וכי לא ניתן משקל לכך שלא ביקש "לעקוץ" את שוק ההון, לא יזם את הפעילות, לא ביקש אותה, והאמין בכדאיות ההשקעה במניות.
מנגד, גם המדינה הגישה ערעור, באמצעות עו"ד חנה קורין, וביקשה להחמיר בעונשים של השניים. הפרקליטות טענה כי מתחמי הענישה למעשים שביצעו השניים עומדים על 3־5 שנות מאסר לדנקנר ועל 2.5־4.5 לשטרום. בגזר הדין קבע השופט כבוב: "מצאתי להטיל ענישה ברף הנמוך. אישיותם, פועלם ההתנדבותי יוצא הדופן, ההפסדים והנזקים שנגרמו להם עקב הסתבכותם בפרשה, כל אלה מצדיקים זאת".
כאמור, בית המשפט העליון קיבל את עמדת המדינה והאריך את מעצרו של דנקנר לשלוש שנים.