כמו אצל רבים ורבות אחרים, גם אצלי המושג "טוענת רבנית" נתפס כתחום שאינו תואם את ערכי החברה החרדית, מין מקצוע שהוא מחוץ לתחום. חונכנו וגדלנו על ערכים תורניים המגדירים את מאפייניה הייחודיים של בת ישראל, שלא מסתדרים לכאורה עם הרעיון שאשה טוענת ומייצגת בבית הדין הרבני.
אז העזתי והצצתי. רציתי לשמוע, וללמוד אודות המקצוע שאני מודה שסקרן אותי תמיד. הגעתי עם המון שאלות ולא מעט ביקורת לכיתת הלימוד של מרכז י.נ.ר, המרכז היחיד שכיום קיבל את אישור בית הדין הרבני לקיים הכשרה לטוענות.
בכיתה פגשתי אשה שאני מכירה, כן היא חרדית ולא מודרנית, מורה בבית יעקב. אני מכירה אותה כבעלת אופי אצילי ועדין. "היא לומדת להיות טוענת רבנית"? ואז התוודעתי לשאר התלמידות בכיתה. התדהמה שלי הלכה וגברה. לא ציפיתי לראות ציבור נשים כל כך חשוב ומכובד. נשים משכילות ואיכותיות ובעיקר מאד ערכיות הרואות בתחום שליחות ומייעדות את עצמן לייצג נשים בשלבים הכי רגישים בחייהן. מה יותר מתאים, חשבתי, שאשה תדון עם אשה בעניינים כל כך עדינים ואישיים.
כבר במבט ראשון היה ניתן לראות את לראות את הגיוון: נשים חסידיות לצד דתיות לאומיות, וליטאיות לצד חבדניקיות וספרדיות. כולן יחד צועדות לאותה מטרה..
"ערכית אמרנו"? כן
האמת, לא הרחתי כל ריח פמיניסטי אצל אף אחת, חיפשתי, אולי רוח של מרד, של אנטי ונגד, אך בדיוק להיפך. מדובר בקבוצת נשים רציונליות המעוניינות לסייע לנשים מתוך מקום של אמפתיה ורגישות. בזמן ההפסקות, שוחחתי עם נשים אלו, ונחשפתי לרציונל של התחום בכלל ושל כל אחת בפרט.
"אנחנו כנשים, תפקידנו לסייע לנשים"
אשה העוברת הליך של פירוק המשפחה נכנסת לתוקפה מאד קשה בחייה, ואיתה גם ילדיה, ולא צריך להרחיב בקושי ובנזקי הדרך. שימו לב שאחוז הגירושים במגזר החרדי רק הולך ועולה בעשרות אחוזים.
בתוכנית אנו לומדות על ערך הבית היהודי שהנו ערך עליון, ועם מטען ענק זה אנו ניגשות לעסוק במציאות בו הבית מתפרק מתוך רגישות רבה כי "בדיני נפשות עסקינן".
בנוסף אנו לומדות קורס גישור כללי וקורס גישור משפחתי, כלי חשוב זה המגובה בתעודה המוכרת ע"י הנהלת בתי המשפט, מהווה לנו אפשרות נוספת ובחירה מועדפת לסייע לזוג להגיע להסכמות, ולחסוך הרבה זמן, עוגמת נפש והוצאות מיותרות, תוך מזעור הנזקים לילדים.
בכלל, לאשה קל יותר להיפתח לאשה. כאשה דתית או חרדית המכירה את הסגנון והמנטליות קל לה להתחבר אלי יותר. עניין הצניעות גם הוא חשוב כאן – אשה הנמצאת בהליך גירושין זקוקה לסביבה תומכת ורגשית, וצנוע יותר כי אשה תייצג אותה ולא גבר.
הייחודיות של הטוענות הוא שגם אם אנחנו בוחרות במקצוע זה כדי לפרנס בכבוד, ההבדל הוא שאצלנו המניע המרכזי הוא המקום הערכי הפנימי. וזו האווירה הכללית של הקבוצה ושל מרכז י.נ.ר יש בכולנו מניע פנימי עמוק ורצון עז לסייע לאותן נשים. אני פוגשת נשים עגונות, נשים שסובלות ומופלות והלב שלי נקרע, אני מרגישה שליחות ודחף פנימי לעזור. והעזרה האמיתית לא יכולה להתבטא רק בחיבוק או במילות עידוד. אלא בסיוע ממשי, וסיוע יכול להתממש רק עם ידע מקצועי והכשרה יסודית ופרקטית.
סקרן אותי לבדוק עם אשה חסידית אם שאלה את הרבי שלה על העניין. "ברור שכן" ענתה לי, "כל דבר אנו שואלים ומתייעצים עם הרבי". עם זאת הדגישה כי אין זה "הוראה לרבים"- "לא כל אחת מתאימה למקצוע זה. אצלי קיבלתי מהרבי את ברכת הדרך ואף עידוד לכך. מציאות ריבוי הגירושין מחייבת שיהיו כמה נשות מקצוע מתוך הקהילה, אי אפשר ולא נכון להתעלם ממציאות, והרבי רואה בזה צורך וערך גדול מאד".
בשיחה עם טוענת רבנית וותיקה על אפשרויות התעסוקה בתחום, היא מספרת לי כי בקרב הדיינים יש בהחלט מקום מכובד לטוענות הרבניות: "אנו באות לבית הדין מתוך כבוד התורה וטוענות את דברנו בנועם ובנחת, בישרות ובמיקוד מטרה לסייע למיוצגת שלי, וכך הדברים מקבלים משקל ראוי".
בליווי בעלי ביקשתי להיפגש עם אחד מגדולי הדיינים בבית הדין הרבני. הבנתי מכבוד הדיין כי הם בהחלט מרוצים מרמת הייצוג של מס' טוענות רבניות חשובות, ושמקומן ראוי ונצרך בבתי הדין בייצוג נשים. ניכר עליהן כי עושות מלאכתן נאמנה ומתוך אידיאל אמיתי לסייע לאותה אשה, וזו לא רק עבודה טכנית בכדי להתפרנס והצביע על כך כי זה סוד הצלחתן בדיונים.
מרכז י.נ.ר עשה מהלך היסטורי בכך שנטל על עצמו משימה חשובה ומורכבת זו, התוכנית נבנתה ואושרה ע"י ביה"ד הרבני הגדול ע"פ קריטריונים ברורים - להגדרת התחום, משך ההכשרה, אופי הלומדות והמוסד המכשיר. עם התוכנית המוגמרת הכל מתנהל תחת פיקוחם התמידי של גדולי הדיינים ובהכוונתם של גדולי ישראל.
חזרתי ל"שערי הלכה ומשפט" שהיא המחלקה התורנית משפטית של מרכז י.נר. הגעתי להירשם. בבואי למרכז גיליתי שעם רמת ההכשרה המעמיקה שהתלמידות מקבלות כאן, יש דגש על פרקטיקה. מסתבר שהמרכז מפעיל מחלקת השמה המסייעת לתלמידות להשתלב בעבודה בשילוב של טוענים רבניים וותיקים וטוענות רבניות בשת"פ לשכת הטוענים הרבניים בישראל. כך, מקבלות הטוענות החדשות סוג של חניכה הסוללת להן את הדרך לתעסוקה.
