ימי בין הזמנים, משפחות נודדות, ישיבות יוצאים לקמפים, ואלו שלא יוצאים ביחידים להחליף אווירה, לים ולמסלולי הארץ היפה, ואוגרים כוח לשנה הבעל"ט.
אבל ישנם כאלו שהמנוחה שלהם היא שונה, מנוחתם היא מנוחת שלום ואהבה, מנוחה שלמה שאתה רוצה בה, מנוחה כזו שכל הרואה את הנחים בה אומר על כל אחד ואחד מהם אשרי יולדתו, אשרי רבו שלימדו תורה.
גלגלה ההשגחה והשבוע במהלך ימי הקיץ החמים, יצאתי מעיר התורה בני ברק ובדרכי הגעתי אל מושב במרכז הארץ מרחק דקות בודדות מקול שאון והמולה, בכניסה למושב אתה חולף בשניות ממרכז הארץ אל שקט ורוגע בניחוח מושבי, מושב נחלים.
השקט שברחובות המושב לא מסגיר בכלום את המתרחש בתוככי כותלי מוסד ישיבת נחלים, המראה שנגלה לעיני היה מרגש ומרטיט, כ-200 ילדי חינוך מיוחד בקייטנת עזר מציון, כאשר לכל חניך יש חונך אישי, בחור ישיבה שהחליט במקום לבלות עם חבריו, ללכת ולהתנדב בקייטנה זו, העבודה אינטנסיבית 17 שעות ביממה, פיקוח וטיפול מסור בילדים, והכל באווירה של שמחה ואחווה, כל המיתוסים החברתיים נשברים שם בין כותלי ישיבת נחלים, אין רדיפה אחר הכבוד ואין דאגה לאנוכיות, סדרת תיקון המידות כפשוטו.
עמדתי שם משתומם מלווה במארחי מנהל הקייטנה מזה עשרות שנים איש החסד הידוע הרב מאיר קווין, תהיתי לעצמי בדור כזה שכל כולו אהבת העצמי, מה רואה לנכון בחור ישיבה חשוב בן 20 להגיע לקייטנה להתנדב ולהיות לאחיסמך לילד הנזקק לזה, במקום לבלות עם חבריו על שפת הכנרת?! תהיתי ועודני תוהה!! זר לא יבין זאת רק מי שראה את המחזה הזה יבין כמה הוא מדהים וכמה הוא כה אנטיתזה לחינוך הכללי והמודרני, זוהי לא תופעה הניתנת לפיצוח גם לא על ידי טובי החוקרים ואנשי פרופסורה בחינוך ומערכות חברתיות.
ושם בבתים של הילדים החניכים בקייטנה, נחים להם ההורים והאחים מעוד שנה עמוסה סבל וכאב נפשי ופיזי, מעוד שנה של דאגה לבן היקיר הזקק להשגחה של 24/7 , בימים אלו הם נושמים לריאותיהם אוויר צלול שיסייע להם בעוד שנה של נתינה ללא סוף, יום למחרת אני פוגש במקרה סבתא לנכד שנמצא שם בקייטנה והיא מספרת לי שבנה (אביו של הילד המיוחד) אמר לה הבוקר שמזה 13 שנה (מאז שנולד הילד) הוא לא יושן לילה אחד ברצף כמו שהוא יושן בימים הללו, מצמרר!!
בחירי עולם הישיבות מסתובבים שם בקמפוס שבנחלים, יד ביד עם החניך, כולם עם חיוך על הפנים, כולם שמחים ומאושרים, ואני כמתבונן מהצד רק יכול להיות גאה שאלו הם בנינו! אלו הם חניכי עולם הישיבות הקדושות!! מלח הארץ!! ולו רק נשכיל לחנך את ילדינו מקטנותם להתנדבות ולנתינה, הרבה מעבר לתרומה למען האחר יהיה זה תרומה לחינוכם של ילדינו, הרגישות לצורכו של האחר, המחשבה להקדיש מחיי לטובת האחר, היא הפתח לתיקון המידות.
בסוף הפרשה אנו מוצאים את הציווי " ללכת בדרכיו ולדבקה בו" ואומר על זה הרש"ר הירש דברים פרק יא פסוק כב "ולדבקה - בו - על פי האמור בספרי: גם בהיותך בחברת בני אדם תישאר קרוב לה'; תבקש את חברתם של אלה שתורתם ומעשיהם יחזקו אותך ללכת בדרכי ה' "
אם תרצה לבנות לעצמך סביבה טובה וחברה איכותית תבקש את חברתם של אלה שתורתם ומעשיהם יחזקו אותך ללכת בדרכי ה'!! כמו החונכים בקייטנת עזר מציון.
ניתן להעביר את בין הזמנים בחומה של טבריה, או בהספקת מסלולי מים וחול, אך ניתן להבנות מבין הזמנים עם התנדבות למען האחר ומחשבה למען הנזקק בארגונים שונים ובתוך המשפחה והבית, במהלך השנה אנו שבויים בידי שגרת החיים ונשאבים אל סדר היום הקבוע לנו, אך בימים אלו ניתן לשבור את השגרה ולבנות אישיות שתיטיב עם האחר ותבנה אותי.
הכותב הינו ראש בית המדרש החרדי ברקאי- חיספין