ימי החופש הגדול וימי בין הזמנים המשמשים בערבוביה, מציבים בפני הורים לילדים לא מעט אתגרים, משלל המינים והסוגים - החל מאתגרים חינוכיים ועד אתגרי תעסוקה או שמירה על הילדים.
האתגרים החינוכיים, רבים המה. החל מהקימה בבוקר לתפילה ועד קריאת שמע על המיטה או הקפדה על ברכת בורא נפשות, ובדרך, שלל אתגרים ומהמורות, מה'כיבוד הורים' ועד 'ואת' אחיך הגדול, כמו גם קביעת עתים ללימוד התורה או התחשבות בזולת במשחק בין 2 ל-4 או בעמידה בתור למתקן בלונה פארק, ועוד כיד הדמיון הטובה על כל אחד ואחד.
לצד זה ההורים מאותגרים כלכלית ופיזית במציאת תעסוקה לילדים התוססים, שבניגוד להוריהם, אינם מוכנים לקבל את זה ש"החופש שלי זה לשב לנוח רגל על רגל". לא ולא, כי אם לקפץ רגל על רגל, מאתגר לאתגר וללא מנוחה.
וההורים? מדדים מיוזעים ומתנשפים אחר ילדיהם, נענים לכל מודעה מושכת או רעיון מהתל, החל מהשתתפות ב"הצגה" בעלות לא זולה שהמסר העיקרי שלה הוא - כך עשינו עליכם כמה אלפי שקלים בתוך שעה קלה - ועד להליכה מזיעה בשביל שטוף שמש תוך שיחת מוסר נרחבת על "מה רבו מעשיך ה'".
אין ספק שמגיעה הערכה רבה להורים שבימים אלו הופכים למשרתי הילדים. כן כן, גם אותם הורים שממש "סובלים" ביציאה עם הילדים לבתי המלון המארחים בימים אלו את הציבור החרדי, בעלות רבה במיוחד, תוך הידחסות עם שלל אחיהם מכל הקהילות והסוגים, החל מאותם שחסכו מפת לחמם במהלך השנה במחשבה מרחיקת לכת על "נופש מהנה" עם הילדים ועד לאותם שהצליחו להתארגן על נופש בחינם דרך פיצוי כזה או אחר.
"תקשיב, זה סיוט, אני עושה את זה רק בשביל הילדים", הם אומרים אחד אחרי השני, הן אלו בבתי המלון והן אלו בפארק השעשועים, הן אלו שממתינים בתור לקייאקים הכשרים למהדרין והן אותם שמנפנפים עצמם לדעת ליד המנגל הבוער.
אשריכם, הורים יקרים. אין ספק בכך, מגיעים לכם על הסופרלטיבים שיהללו את מעשיכם, אך המאמץ והאתגר לא מצדיק שתהפכו לרוצחים, חלילה.
ועל מה אני מדבר? על אותם הורים שבמירוץ אחר התעסוקה לילדים, שלא מפסיקים להשתעמם גם באמצע שייט או רכיבה על אופניים, מרשים לעשות דין לעצמם ולפעול בניגוד לכללי הבטיחות די בכל אתר ואתר.
איני מכליל חלילה, רובם המוחלט של ההורים - מקפיד על קלה כבחמורה, אבל זה מתסכל ומחריד כאחד, לראות הורים המרשים לעצמם להיכנס עם ילדיהם הקטנים למקומות מסוכנים - כמו חוף רחצה לא מוכרז או ללא מציל.
שניות ספורות מפרידות בין הנאה מושלמת לסכנת חיים, והורים שלוקחים את הסיכון ובטוחים כי "לי זה לא יקרה", עלולים להפוך בקלות לרוצחי ילדיהם. זה קשה לומר את זה, אבל זו האמת.
מה עם "ונשמרתם"? איך הורה לילדים קטנים מעז לסכן אותם ולהיכנס עם ילדיו למים ללא פיקוח ובמקום אסור? איך הורה מסוגל לשחק בחיי ילדיו? החסרים אסונות בציבור החרדי? יום אחר יום אנחנו שומעים על עוד טביעה, עוד תאונה, עוד אסון. די!
הורים, הגיעו מים עד נפש. אנחנו לא רוצים לקבור ילדים, אנחנו לא עומדים בזה. אנא, שמרו על ילדיכם מכל משמר. למדו לקח מאסונות קודמים, מאירועים דומים. לא חסרות אטרקציות ופעילויות בטוחות עבור ילדיכם, לא צריך לקחת סיכון בשביל ליהנות. אסור לקחת סיכון בשביל ליהנות.
חופשה נעימה ובטוחה.