בימים אלו, ימי בין הזמנים, יוצאים רבים מבני הציבור החרדי למקומות נופש שונים, על מנת להתאוורר ולצבור כוחות לקראת תחילת 'זמן אלול'. ישנם היוצאים להתארח בצימרים ובבתי מלון בארץ ובחו"ל, וישנם הבוחרים לטייל בהרים ובאוויר הצח.
"כיכר השבת" יצא לבדוק כיצד נופשים תלמידי הישיבות בתשע"ח - לצד התקנות, האיסורים והגזירות הכלכליות שניחתו בעבר על ראשי הישיבות.
התלמידים היוצאים לחופשה הקצרה מזו של הציבור הכללי, מנצלים את הימים למנוחה מחודשי הקיץ בהם היו ספונים בבית המדרש, ולצבירת כוחות לקראת ימי האלול הנחשבים לימים הנעלים ביותר בשנה.
בשורות אלו ננסה לסקור מעט את חווית החופשה של תלמידי הישיבות, מאלו שמשתתפים בקעמפ המאורגן על ידי הישיבה בה הם לומדים, דרך הבחורים שנעדרים מהקעמפים לטובת לימוד תורה במסגרות ישיבות בין הזמנים ועד ל'ישיבישערס' הנוטלים יוזמה ויוצאים עם חבריהם לישיבה לצימר או דירה בצפון הארץ אותה הצליחו להשיג ב"קשרים" ו"תחבולות".
נציגי הישיבות ומארגני הקעמפים מצביעים בשיחה עם "כיכר השבת" על שינוי מגמה בשנים האחרונות. מתברר, כי ישיבות רבות כלל לא יוצאות לקעמפ, לרוב מסיבות רוחניות, כשלעומתן ישנו ישיבות המקפידות על יציאה לקעמפ, אך כזה שאינו כולל סימפוזיונים פוליטיים לוהטים ש"אינם חינוכיים" לדעת צוות הישיבה.
למרות זאת, עולות כמה תופעות מעניינות. כך לדוגמה ישיבת אור ישראל שבפתח תקווה, המוכרת כדוגלת ברוב ימות השנה בסגירות ובכללים נוקשים, ובימי הקעמפ בוחרת לשחרר מעט את החבל .
בשנים עברו קיימה הישיבה פאנלים פוליטיים נועזים, בהם השתתפו בין היתר אנשי תקשורת ופוליטיקאים מהדרגה הראשונה, מולם עלו על שולחן הדיונים נושאים רבים ורגישים, לגביהם התנהל דיון בין התלמידים לצוות הפאנל. לאחרונה כאמור, פאנלים מסוג זה נעדרים מלו"ז הקעמפ.
בפאנל שכן נערך, אותו נוהגים הבחורים לכנות "הסימפוזיון", נשאל ר' יגאל רוזן את השאלות הקשות שמטרידות את הבחורים במהלך השנה, כשהוא לא לא חושש מלענות תשובות נוקבות. "הוא לא מתחבא מאחורי סיסמאות, אלא פשוט עומד על הבמה ואומר את משנתו בצורה ברורה", מתאר אחד התלמידים. "באחת השנים נשאל ר' יגאל לגבי הסיבות למשטר הקפדני, והוא ליבן עם הבחורים במשך שעות ארוכות את השיטה הנוקשה הנהוגה בין כותלי הישיבה".
תלמידי ישיבות אחרות מספרים כי אסור לשחק כדורגל במתחם הקמפוס של הקעמפ, אחת מהן היא ישיבת נתיב הדעת ('קפלן') שבשכונת רמות. לעומתה, בישיבת אור ישראל - מתאר שמעון ר. שלא הפסיד אף קעמפ - כי משחק הכדורגל אינו אסור, ואף נעשה בגיבוי מלא של ראש הישיבה הגר"י רוזן. לדברי, אף היו פעמים שראש הישיבה ישב ב'יציע' ודיבר בלימוד עם בחורים בעוד חלק מהתלמידים משחקים.
אך ישיבת 'אור ישראל' אינה חריגה בכך; משחקי ספורט הם חלק מהנוף בקעמפים רבים בישיבות המגדירות עצמן כ'פתוחות'. כמו ב'מיר ברכפלד', עטרת ישראל, נתיבות חכמה (וולפסון) ועוד.
גם בישיבת סלבודקה שעל 'סגירותה' גאוותה, יודעים משתתפי הקעמפ לצטט את הוראתו של ראש הישיבה הגאון רבי משה הלל הירש שהקעמפ נועד לתת לבחורים להשתחרר, כך שמשחק כדורגל המצטייר כבעייתי בימות השנה, מותר בימים אלו.
אך כאמור הקעמפים הם לא חזות הכול בימי בין הזמנים. ראשי ישיבות ומחנכים מתמודדים בשנים האחרונות עם דרישות גבוהות מצד התלמידים הצעירים לריגושים, חוויות ואטרקציות אותם לא חלמו להתיר בעבר, אך גם הם יודעים כי בין הזמנים של תשע"ח אינו בין הזמנים של תש"ע.
בשל החשש ממתיחת הגבולות ופריצת גדר בפרט בקשור ל'פגעי הטכנולוגיה', נראה כי הדעות בין ראשי הישיבות חלוקות: יש שבחרו ב"עשה טוב" ויש הדוגלים ב"סור מרע". כך מוצאות את עצמן ישיבות רבות עם גדרים, תקנות ואיסורים חדשים הנוגעים לימי בין הזמנים בכלל ולקעמפ בפרט, כשמנגד הוקמו פלטפורמות המיועדות לתת מענה לבחורים מתקשים ולפריצת גבולות החופש באטרקציות ונופשים על גבול הפגיעה ברוחניותו של הבחור.
יצוין, כי ההקצנה וההוראות הנוקשות הבאות לידי ביטוי בקעמפ, גורמות לכך שבחורים רבים מעדיפים להיעדר ממנו. כך תלמידים בישיבת הרב קפלן סיפרו ל"כיכר השבת" כי לפחות 40% מתלמידי הישיבה נעדרים מהקעמפ. לדבריהם, יש כללים נוקשים גם בימות החופשה של הבחור, כולל דרישה להשתתף בתפילה ובסדר הלימוד בבוקר. בישיבה אף מקובל לשכור מתחם נפרד בו שוהים בני משפחת קפלן על ילדיהם ונשותיהם, והתלמידים יודעים כי אסור להיכנס למתחם זה בכל ימות הקעמפ.
תלמידים בישיבת מאור התלמוד מתארים בשיחה עם "כיכר השבת", כי יחד עם ההקפדה על כללים הנוגעים לשמירה על צביון הבחורים, משתדלת הישיבה להעניק חופש ומרחב לבחורים, אך הכל תחת פיקוח צמוד של צוות הישיבה, עד כדי כך שראש הישיבה הגאון רבי אברהם יצחק קוק משתתף ממרום גילו בקעמפ, ואף קובע את הטון ומפקח מקרוב על הנעשה.
גם ישיבה וותיקה זו הביאה בעבר פוליטיקאים לפאנלים סוערים, אך אלו נעשו בנוכחותו של ראש הישיבה. יצוין, כי הממונים על הקעמפ בישיבה הם לאו דווקא בחורים כישרוניים שנראים לכאורה כמתאימים יותר לתפקיד זה, אלא אלו אשר "נבחרו בפינצטה" על ידי ראש הישיבה.
בתוך כך, בישיבות רבות מנסים לנצל את ימי השהות ביחד בחופשה הישיבתית המאורגנת, כדי להעניק לתלמידים תחושת שייכות. הישיבות הללו פיתחו בשנים האחרונות תכניות יצירתיות המופעלות רק על ידי בחורי הישיבה עצמם, כשהן נמנעות בכוונה תחילה מהבאת נואמים, זמרים או אומנים שאינם קשורים לישיבה, זאת כאמור על מנת להעצים את חוויית הבחורים מימים אלו.
כזכור, היו שנים בהן דווח על ישיבות רבות שביטלו את הקעמפ בשל מצב כלכלי קשה, אך כיום הישיבות מתמודדות עם ההוצאות הכספיות הגדולות באמצעות תמיכה ממשלתית ובאמצעות תשלום סמלי של התלמידים, מה שמעמיד את גובה התשלום במרבית הקעמפים על 400-700 שקל לבחור. במקביל, ישנן ישיבות שפונות אל התלמידים במבצע: השתתפות בסדרים בקעמפ, תמורת קיזוז מהכסף הנדרש כתשלום עבורו.
מי שבלטה בעבר בלטה בעבר בקעמפים יוקרתיים שנפרשו על פני חמישה ימים, במהלכם נערכו סימפוזיונים 'שווים' ואטרקציות ייחודיות, היא ישיבת קול תורה, אך בשנים האחרונות פחתו ימי הקעמפ ונעלמו הסימפוזיונים - יחד עם בחורים רבים שכבר לא נוטלים בו חלק כלל.
מ. תלמיד בישיבה שבבית וגן, מספר ל'כיכר השבת' כי אחוז ניכר מאלו שכן משתתפים, אלו התלמידים הצעירים. לדבריו, "בחורים מבוגרים לא מוצאים את עצמם בקעמפ הישיבתי, ומעדיפים לצאת לבילוי מאורגן עם חבריהם לועד. אחד מרבני הישיבה אסר בעבר על קיום סימפוזיונים, והשמועות בישיבה מספרות כי הסיבה לכך היא שאלה רגישה ואישית מדי שהופנתה לאחד מרבני הישיבה במהלך הסימפוזיון. מאז לא מתקיימים בישיבה סימפוזיונים".
בישיבת מיר בירושלים, הקעמפ מחולק לשלושה: לבחורים הישראלים, לאלו האמריקאיים ולקבוצה החסידית. ראש הישיבה הגאון רבי אליעזר יהודה פינקל והמשגיח הגאון רבי אהרן חדש לא מקפחים את התלמידים השונים, ומשתתפים בכל הקעמפים. יצוין, כי בקעמפים של מיר לא נערכים אירועים חריגים, והבחורים באים אליהם רק כדי להעביר את זמן במנוחה וברוגע.
בישיבת נחלת הלווים מקפידים בקביעות לערוך קעמפ בימי בין הזמנים, גם בתקופות שמצבה הכלכלי של הישיבה לא שפיר. בשעות הבוקר מתקיים בו סדר לימוד, ומשעות הצהריים עסוקים הבחורים בתכנייה שנקבעה עבורם מראש, כאשר גולת הכותרת הוא הסימפוזיון. גם ב'נחלת' וויתרו על התענוג שבהשתתפות פוליטיקאים ואנשי תקשורת, ובמקום זאת יצרו קונספט משלהם, "סימפוזיון המשגיחים", בו נוטלים חלק משגיחים ומנהלים רוחניים מרחבי עולם הישיבות.
כאמור, במרבית הישיבות מאסו בפאנלים פוליטיים מתוקשרים, שלעתים אף יוצרים אש שלא לצורך, אחת מהן היא ישיבת 'וולפסון', בה נערך מדי שנה קעמפ, כאשר ההווי החברתי הפורה בישיבה גורר את מרבית התלמידים להשתתף בו. בישיבה מנסים מדי שנה ליצור סימפוזיון ייחודי משלהם, כשבשנה שעברה התקיימה בה תחרות מיוחדת תחת הסלוגן "הנואמים": פאנל מיוחד של אנשי מקצוע בחר את הנואם המוצלח ביותר מבין מספר מתמודדים.
ישיבת רש"י ייחודית ביחס לישיבות אחרות, גם בימי בין הזמנים, ולו בשל העובדה כי... אין בה בין הזמנים; במשך כל ימות השנה קשורים התלמידים לישיבה, ולכן הם לומדים בה גם בימים בהם כל תלמידי הישיבות האחרות יוצאים לחופשה בת שלושת השבועות. ברש"י הבחורים יוצאים לקעמפ מיוחד שנמשך במשך שבועיים; בשבוע הראשון שוהים הבחורים במלון מוזל אותו שוכרת הישיבה, ובשבוע השני הם שוהים התלמידים ב'זולה' הנפרסת על גדות הירדן, שם הם מקימים אוהל ענק בשווי עשרות אלפי שקלים.
בחורי הישיבה מקיימים סדרי לימוד ותפילה בכל הימים, כששיא הקעמפ הוא תכנית הנקראת "סוגרים עונה", בה צופים הבחורים במופע מושקע עליו עמלו תלמידי הישיבה במשך שבועות ארוכים. התכנית נערכת באודיטוריום ענק אותו שוכרים לאירוע, ומועלה בה מופע סאטירי הכולל קטעים הקשורים ברובם להווי החיים בישיבה. באירוע משתתפים מאות מהתלמידים, ואף לא מעו בוגרים, לצד ראש הישיבה הגאון רבי חייקל מילצקי.
וכמעט לסיום, מעניינים בהקשר זה זיכרונותיו של הרב ברוך שמואל גנוט, שמספר: "ה'קעמפ' הישיבתי זכור לי כשבוע בשנה בו בחורים לא מעטים יצרו קשרים תורניים עם צוות הר"מים בישיבה, שהמשיך מטבע הדברים גם ל'זמן' הבא והלאה, וזאת מפני שאם במשך ה'זמן' משועבד כל ר"מ לתלמידי השיעור שלו, העומדים בתור ב'סדרים' כדי לשטוח בפניו שאלות וללבן את הסוגיה שנלמדה אצלו היום בשיעור היומי, הרי שב'קעמפ' יכול בן תשחורת צעיר לשוחח גם עם הר"מ של שיעור ג' או עם 'ראש הקיבוץ', מבלי שהזמן דוחק, בכל נושא תורני המעניין אותו".
ואיך אפשר בלי הקעמפ המפורסם ביותר: מן הידועות בעולם הישיבות, כי חלוץ הקעמפים בארץ הוא ראש ישיבת עטרת ישראל הגאון רבי ברוך מרדכי אזרחי, שהקים לפני 55 שנה את "מחנה בני תורה" המיתולוגי.
מטרתו של המחנה, היא לקרב 'תיכוניסטים' לעולם הישיבות, תוך שילוב בין לימוד תורה ל'כיף'. המנון המחנה, "בני תורה אנחנו", התפרסם מאוד והפך ללהיט לא רק של בני הישיבות, אלא גם של בנות הסמינרים. אחד השיאים הנרשמים מדי שנה במחנה הוא שיחתו המפורסמת של הגרב"מ אזרחי "יצחק אלחנן שמאלה", אותה הוא מוסר בקביעות בסעודה שלישית.