לפני כמה שנים, ואני גרושה טרייה יחסית ונאיבית הרבה יותר ממה שחשבתי שאני, נפגשתי עם איש אחד. הוא היה מקסים ואני הוקסמתי. היה לו סיפור חיים יוצא דופן ואני ניסיתי לברר אצל מכרים משותפים מה בדיוק "היה שם" כדי שאוכל לעמוד על אישיותו ואם הוא אכן אדם טוב. כצפוי, אנשים התחמקו משאלות ישירות. היה להם נוח הרבה יותר לספר לי כמה הוא נפלא ומרתק וחכם. רק חברה אחת לחשה לי "הוא קצת מוזר, תנסי לבדוק לעומק מה קורה איתו" וגרמה לי לעצור רגע ולחשוב טוב מדוע אני כה מוקסמת.
רק כאשר הצלחתי להיפרד מהקשר ההרסני ההוא, וזה לא היה קל, התחילו אנשים סביבי לצייץ. ואחת, קרובה אלי, בחרה לשתף אותי במידע קריטי. דברים ששינו לגמרי את התמונה, הכניסו סדר, וגרמו לי להבין שרומיתי. כן, היא סיפרה הכל רק אחרי שהסיפור הסתיים.
למה חיכיתי? שאלתי אותה. את יודעת כמה כאב לב גרמת לי?
אבל לא רציתי להתערב, היא אמרה לי. את אישה חכמה ולא רציתי להתערב לך בהחלטות. מי אני שאפריע לך?
הסתכלתי לה בעיניים ואמרתי לה: הבטיחי לי בבקשה שלעולם לא תעוללי לי כזה דבר בשנית. אם תראי אותי עושה טעות, אנא, אמרי לי משהו! אם אני אכן חכמה אדע לבד אם להקשיב לך או לא. היא הבטיחה ואני חושבת שהבינה. ואני נותרתי עם לב פצוע ואמון שברירי.
לא תעמוד על דם רעך!
כמה קל לנו להסתיר מידע קריטי בשידוכים. כן, אנחנו שרצים לספר פיסות רכילות עסיסיות, ששמחים לשתף באסונות וצרות, לפתע שותקים כשאנו יכולים למנוע חורבן.
מישהו מברר אצלכם ויש לכם מידע משמעותי? למה אתם מסתירים? מה לדעתכם עומד לקרות? אם לדעתכם על זה יקום וייפול השידוך מה הטעם להסתיר? ואם לדעתכם שיקול דעת של המשודך הוא מה שיקבע, למה שלא תתנו לו להחליט?
לא חרבה ירושלים אלא בגלל שהעמידו דבריהם על דין תורה. אחד הפירושים הוא שאנשי ירושלים בחרו לא לקחת אחריות ולהשליך החלטות על דין תורה שלא לצורך.
אמרו אמת ושלום יהיה בשעריכם.
נכון. מפחיד לומר מידע שהוא אינו חיובי. מפחיד להיות האיש הרע שבוחר להיות זה שאומר את המידע שכולם בוחרים להתעלם ממנו. אבל זכרו את העיניים הכבויות של אלו שנמנע מהם מידע גורלי. חשבו על מסדרונות בתי הדין ועל הטרגדיה של אלו שמגיעים לשם בשל מיקח טעות. חשבו על חיים ארוכים בכלא שקוף ועל כאב לב בלתי נתפס של בתים חרבים.
שידוכים זה משמיים, תגידו לי. מי אני שאתערב?
ובכן, אם אתם מאמינים בכך, מדוע שתחששו? שידוך שנגזר משמיים יקום ויהיה. אבל אם אתם השליחים למנוע טרגדיה, להאיר את העין, או סתם לכוון שידוך למקומו הנכון, האם אין זה משמיים?
השמצות שווא בשידוכים גם הן תופעה נפוצה לצערנו. תופעה כה מכוערת עד שאנחנו לפעמים חוששים לומר משהו אמיתי מחשש להיתפס כמשמיצים. אז נכון, חשוב להיזהר לומר אמת ורק אמת ולומר אותה בלב נקי. איך נדע להבדיל? האמינו לי, זה קל.
ראשית: אמרו רק דברים הידועים לכם. אל תאמרו דברים כמו "שמעתי שסבא שלה היה שודד ים לפני שחזר בתשובה". היצמדו לעובדות. חשדות, ספקולציות, רכילות עסיסית, כל אלו נכנסים תחת סעיף השמצות.
שנית: אמרו דברים אובייקטיביים. הימנעו ממידע כמו "אמא שלה מעצבנת ואני לא סובל את אחיה". זה לא רלוונטי. אמרו רק מה שחשוב למי שעומד מולכם.
והכי חשוב: חשבו מה מיטיב עם המשודך. מה הוא ירגיש אם נשתף במידע הזה? מה הוא ירגיש אם לא נספר? האם הוא יבנה בית מאושר או חלילה יחווה משבר? ואם בחרתם לספר משהו ושידוך נעצר בשל כך, תמיד תוכלו לנסות למצוא שידוך למי שיקר לליבכם. זו תשובת המשקל למקרה וטעיתם.
"ואל יעלימו לא זה מזון ולא זו מזה" לא לחינם נכתב הדבר בשטר התנאים. בית נאמן נבנה על אמון הדדי. אהבה אמנם יכולה להעלים חסרונות ולכסות על פשעים, אבל אהבה יכולה להיבנות רק על בסיס של כנות. אף אחד מאיתנו לא מושלם, ואת כולנו אפשר לאהוב למרות חסרונות כאלו ואחרים. אלא שכמובן, חסרונותי שלי הם יתרונותיו של חברי.
הפאזל המופלא הזה של האנושות הוא מורכב ולכל אחד מתאים חלק מיוחד משלו. אם נאמין שלכל אחד יש את הנשמה המצפה לו ייקל עלינו להיות ישרים ולתת מידע אמיתי.
תנו עיניכם לשם שמיים!
