דף צח
1. היקש הקרבנות להדדי. 2. האיבעיות בדם חטאת.
א. את הפסוק זאת התורה לעולה ולמנחה ולחטאת ולמלואים דרשינן שכולם הוקשו זה לזה לגבי מה שהתפרש באחד דה"ה לשאר. ומפרשינן 1. עולה, דטעונה כלי והינו סכין, ובעולה ילפינן ממאכלת דאברהם. 2. מנחה, דנאכלת רק לזכרי כהונה וה"ה לשלמי צבור, ולר"ע אתי למימר שמקדשת בבלוע וקמ"ל במנחה דלא קריר ובחטאת דלא רכיכא. 3. חטאת, שמקדשת בלוע, ולר"ע דאשכחן בחטאת שבאה מן החולין שנאמר באהרן אשר לו, וכן ביום ובידו הימנית שנאמר בה אצבע וכהונה. 4. אשם, אין שפיר ושליא קדושים בו וה"נ ולדות קדשים ביציאתן נקדשים וכמ"ד דנין אפשר משאי אפשר, ולר"ע אתי לומר שעצמותיו מותרין. 5. מלואים, הנותר בשריפה ואין בע"ח במותריהן. 6. שלמים, מפגלין ומתפגלין.
ב. בנפל על הבגד דם חטאת למטה ודם עולה למעלה טעון כיבוס, ובעי איפכא דדם החטאת נוגע ולא בולע, ופשט דא"צ כבוס. 2. דם ורבב חוצצין חוץ ממי שרגיל בהן, ובעי בדם עם רבב בבגדו של הרגיל בשתיהן אי חשיב ליה גנאי או לא, תיקו.
הדרן עלך פרק י"א דזבחים!
שאלות לחזרה ושינון
דף צח
א. הדרשות מהפסוק זאת התורה להיקש בכל הקרבנות (6)
ב. האיבעיות בנפילת דם חטאת על הבגד (2)
פרק יב– טבול יום
דף צט
1. החלוקה וההקרבה בפסולים. 2. נגיעת אונן בקדשים. 3. המיעוט באונן.
א. דיני הפסולים להקרבה 1. טבול יום ומחוסר כיפורים אינם חולקים בקדשים אף שראויין לאכול בערב, וילפינן שנאמר הכהן המחטא יאכלנה והיינו לחלוק ואין למעט בע"מ, כיון דטבו"י כעת פסול וכן מלשון יאכלנה. 2. אונן אף שהוא טהור ונוגע בקדשים אינו מקריב ואינו חולק. 3. בעלי מומין חולקין ואוכלין ולא מקריבין, והיינו בין תמים שנעשה בע"מ ובין שהיה בע"מ מעיקרו ואף במום עובר, וילפינן שנאמר כל זכר. 4. כל שאינו ראוי לאכול כגון טמא אינו חולק בבשר וה"ה בעורות, וה"ה בעל מום טמא וכן טמא בקרבנות צבור. 5. טמא בשעת זריקת הדם וטהור בשעת ההקטרה לא חולק, ואיפכא לת"ק חולק ולאבא שאול לא, ובעי לדידיה אם בין הזריקה להקטרה נטמא ונטהר, תיקו.
ב. אמרינן במשנה דאונן נוגע, וקשיא הרי מצרכינן לאונן טבילה לקדש. ומייתי 1. נוגע לאחר שטבל, וקשיא הרי חוזרת עליו האנינות עד לערב. 2. טובל כשהסיח דעתו, ובאומר נשמרתי מדבר המטמאני ולא מדבר הפוסלני וכדאשכחן גבי סל ומגריפה. 3. רבנן עשו מעלה רק באכילה ולא בנגיעה.
ג. הפסוקים לר"ש למעט שאין אונן מביא קרבנות 1. שלמים, שיביא כשהוא שלם ולא אונן. 2. ודמו לשלמים: תודה, שנאכלת בשמחה. 3. עולה, באה בנדר ונדבה. 4. בכור מעשר ופסח, אינם באים על חטא. 5. חטאת ואשם, שנאמר זבח. 6. עופות מנחות יין עצים ולבונה, משלמים קרבנו.
שאלות לחזרה ושינון
דף צט
א. דיני הפסולים להקרבה באכילה וחלוקה (5)
ב. כיצד אונן יכול לגעת בקדשים (3)
ג. הפסוקים למעט שאונן אינו מביא קרבנות לפי ר"ש (6)
דף ק
1. אונן בפסח. 2. יום קבורה. 3. המח' באנינות.
א. מקשינן ממשנתנו דאונן אינו אוכל בקדשים על הא דאונן אוכל פסח, ומוקמינן דאוכל רק בפסח או ביום קבורה וכר"ש דסובר אנינות לילה מדרבנן, וקשיא דר"ש קאמר דאונן אינו מביא פסח. ומוקמינן 1. פסח כדי נסבה. 2. אינו אוכל חגיגת י"ד, אף שבאים מחמת הפסח. 3. אנינות לילה מדאורייתא אבל ביום קבורה דרבנן אינו תופס לילו, וקשיא א"כ מאי קאמר לר"י דאיירי ביום מיתה דהוי דאורייתא. 4. במת קודם חצות לא התחייב בפסח ואחר חצות לא חלה האנינות, כדאשכחן סתירה מדין לה יטמא דהוי מצוה על קרא ולאחותו דילפינן דלא יטמא. ואין לומר דאתיא כרי"ש קסובר לה יטמא רשות, כיון דהרישא אתיא כר"ע דסובר חובה. 5. אף אחר חצות אם טרם שחטו נדחה ואם כבר שחטו אינו נדחה, כמ"ד אכילת פסחים מעכבא.
ב. בברייתא אמרינן דיום שמועה כיום קבורה למצות שבעה ושלשים ש"מ דלא אוכל בקדשים, ובסיפא קאמר דביום קבורה וביום ליקוט טובל ואוכל בקדשים לערב. ומתרצינן 1. מחלוקת תנאים כדלקמן. 2. הא דאוכל היינו כאשר שמע אחר השקיעה, משום דקסבר אכילת פסחים מצוה. 3. בעינן למימר דאוכל ביום שמועה וביום ליקוט ולא ביום קבורה, ודחינן דהיינו בדותא כיון דקאי על יום קבורה.
ג. בברייתא אמרינן דמתאונן כל היום, ולרבי כל זמן שלא נקבר. ומפרשינן מהו המקרה ובמאי פליגי 1. ביום מיתה, לכו"ע תופס לילו לכה"פ מדרבנן, וכן אסור מיד אחר הקבורה. 2. ביום קבורה, וקשיא דרק המלקט עצמות אוכל לערב משא"כ יום קבורה. 3. פליגי ביום קבורה דלת"ק אף לילו ולר"י רק היום, וקשיא דאשכחן דרבי לחומרא. 4. למסקנא לת"ק יום קבורה בלא לילו ולרבי בנקבר תופס לילו, ואף דלרבי אנינות לילה ביום מיתה הוי מדרבנן, רבנן עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה.
שאלות לחזרה ושינון
דף ק
א. הקושיא מה דעת ר"ש בדין אכילת אונן בפסחים (5)
ב. יישוב הסתירה בדין יום קבורה (3)
ג. מהו המקרה באנינות שנחלקו בו רבי ורבנן (4)