תביעת מזונות שהגישה אם לילד בן 6.5 עם צרכים מיוחדים נגד אביו התקבלה לאחרונה בבית המשפט למשפחה בבאר שבע. האב ביקש לפטור אותו ממזונות וטען כי אינו נפגש עם בנו בשל הטרדות מצד האם אך השופטת דחתה את עמדתו וחייבה אותו ב-1,500 שקל לחודש.
בנם של הזוג אובחן על הספקטרום האוטיסטי ומקבל קצבת נכות בסך של 2,561 שקל לחודש.
בהליכים קודמים הסכימו הצדדים כי האב יפגוש את הקטין בכל סופ״ש למספר שעות. עוד הוסכם כי בחופש הגדול הילד ישהה אצל כל אחד מהוריו מחצית מהחופשה. ההסכם קיבל תוקף של פסק דין. למרות זאת, בחצי שנה האחרונה האב אינו מתראה כלל עם בנו.
האם תבעה לחייב את האב במזונות בסך של 2,300 שקל לחודש. היא ציינה כי הוצאות הקטין עולות על סך של 8,000 שקל לחודש וכוללות צהרון, תשלומים לגן, הסעות, שכר מטפלת בשעות בהן היא נמצאת בעבודה, טיפולים רפואיים, רכיבה טיפולית ועוד.
לטענתה, בחישוב המזונות יש להביא בחשבון את העובדה שהיא המשמורנית היחידה לקטין בעל צרכים מיוחדים וכי האב הודיע כי אינו מעוניין בהמשך הקשר עם בנו.
האב טען מנגד כי יש לדחות את התביעה ולפטור אותו ממזונות. לטענתו, קצבת הנכות שמקבל בנו מספיקה לכל צרכיו. לחילופין הוא עתר לחייבו בסך של 500 שקל בלבד.
הוא הבהיר שהוא מתקיים מקצבת נכות של ביטוח לאומי בסך 2,000 שקל בלבד עקב פגיעתו בעבודה וכיום הוא נעדר פוטנציאל השתכרות.
הוא הוסיף כי התנהגות האם כלפיו היא זו שמונעת ממנו לקיים קשר עם הילד מאחר שבכל מפגש כזה הוא חשוף לאיומים ולצעקות מצידה, כשהדברים מתגלגלים לעתים להגשת תלונות במשטרה.
נתק לא מוצדק
השופטת רות אטדגי-פריאנטה ציינה כי ביולי 2017 ניתן בבית המשפט העליון פסק דין עקרוני בעניין המזונות (בע״מ 919/15). בפסק הדין נקבע כי בגילאי 6-15 שני ההורים חבים באופן שווה במזונות ילדיהם, תוך שהחלוקה ביניהם תקבע על פי יכולותיהם הכלכליות, בשים לב לנסיבות המקרה.
בפסיקה שיישמה את ההלכה נקבע כי בקביעת המזונות יש להתחשב בצרכי הקטינים, ביכולות הכלכליות של ההורים ובחלוקת זמני השהות בפועל אצל כל אחד מהם.
השופטת קבעה כי אף שיש ממש בטענת האב להטרדות מצד האם במפגשים בינו לבין בנו, הדבר אינו מצדיק את ניתוקו המוחלט ממנו. היא הדגישה כי בפועל לא מתקיימים הסדרי שהות בין האב לבנו ויש לכך השלכה על המשאבים שמשקיעה האם, בכסף ובשווה כסף.
השופטת ניתחה את צרכי הקטין וקבעה כי הם עומדים על סך של 1,700 שקל לחודש. עוד היא קבעה כי האם משתכרת כ-11,000 שקל בחודש ולאב, על אף טענותיו, יש פוטנציאל השתכרות של 6,600 שקל לחודש.
השופטת הבהירה כי חרף הפער בין יכולותיהם הכלכליות של ההורים בפסיקת המזונות יש לתת ביטוי להעדר מפגשים של האב עם הקטין.
בסופו של דבר חויב האב בסך של 1,500 שקל לחודש בנוסף למחצית מהוצאות הרפואיות החריגות.
לא ניתן צו להוצאות מאחר שהאם הסתירה שיש לה הכנסות משכר דירה ולא הציגה את התמונה המלאה.
- ב״כ האם: עו"ד משפחה סוזי שלו
- ב״כ האב: עו"ד איילת קייטביץ-קורן
עורכי דין דיני משפחה • לפסק הדין לחץ כאן
הכותב: עו"ד חנן כבירי עוסק ב- דיני משפחה
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
* הכותב לא ייצג בתיק.