כחלק מתהליך חינוכי משמעותי הגעתי בימים האחרונים עם קבוצת תלמידים מובחרת להתנדבות באחד מבתי האבות שבערי הצפון, החשיפה והחיבור של התלמידים לבני גיל הזהב הייתה מרגשת ומיוחדת, תלמידים צעירים הרגילים לד' אמותיהם ישבו במשך שעה ארוכה לצד אלו היכולים להיות זקניהם ושוחח עמהם בתחומים שונים, לאחר מכן פצחו בריקוד ושירה ונפרדו לשלום, היו אלו רגעים שטלטלו לא מאט תלמידים שיצאו עם דמעות בעיניים מהמפגש המיוחד הזה, בשיחה אישית מכמה מהם התחדדו לי נקודות אור לחיים בכלל ולעולמם החינוכי בפרט, ולאות כי דברי אמת מצאתים כתובים ומרומזים בפרשת השבוע.
אחת מאותם דיירות מלאת שמחה וחכמת חיים העסיקה במיוחד קבוצת תלמידים הם שוחחו עמה ונהנו מאוד מדבריה המפוקחים והמשכילים ובעיקר המשמחים, בעת הפרידה פנה אליה אחד התלמידים ושאלה: מה סוד החיים?! לאחר שסירבה בענווה להשיב לו, ענתה: "תתבונן, ותגיד תודה לה' על כל דבר שאתה מקבל כי החיים הם פיס"!
כאשר התלמיד סיפר לחבריו את שאמרה לו גברת זו שגילה נושק לק' שנות חיים עד 120, הראיתי לו שאת דבריה הנפלאים כבר אמרום חכמי ישראל בפרשתנו- רש"ר הירש במדבר פרק כא פסוק ח – "נישוך הנחשים הייתה לו רק מטרה אחת: הוא הראה לעם את הסכנות האורבות לו במדבר על כל צעד ושעל, ורק כח הנס של ה' הרחיק אותן מעליו עד כה, והוא הרחיק אותן עד כדי כך שלא ניחשו ולא שיערו את קיומן. ועתה כל הנשוך יקבע בלבו את דמות הנחש, למען יזכור אותו גם לאחר מכן, כאשר חסד ה' ירחיק את הנחשים. כך ירגיש תמיד ב"קיומן" של הסכנות שהגנת ה' מעבירה אותנו על פניהן בכל יום ובכל שעה, בלא שנהיה מודעים להן; ונמצא שכל נשימה של חיינו תהיה מתנה חדשה של כח ה' וטובו, ונהיה בכל עת בבחינת ניצולים. והנה אדם עשוי להתפייס עם כל גורל - גם עם השיגרה המביאה אותו לידי קוצר רוח משום שלא "זכה בפייס" של מתנה אלוהית מיוחדת - אם רק יראה את עצמו בכל עת כמי שניצל מן הסכנה בחסד ה' וחייו ניתנו לו במתנה. הוא ירגיש כך אם יראה את המשעול הצר שכל חייו מתנהלים בו, אם ידע שהוא מתהלך על פני תהום פעורה שהאל הטוב והמטיב מעלים אותה מעיניו לבל יהא ראשו סחרחר, ובכנפי נשרים של עוזו וטובו הוא מעביר אותו על פניה. הוא יברך את ה', שגמלו כל טוב, אם רק יראה את "הנחשים השרפים" האורבים בדרכו כשהם נעלמים מן העין, ורק הגנת ה' הכל - יכולה הופכת אותם מחוסרי אונים. ולפיכך זה היה עונשם של אותם "כפויי טובה" - כפי שחז"ל (עבודה זרה ה ע"א) כינו את החוטאים האלה: ה' הסיר את המגן ואת המסך שהקהה עד כה את שיני הנחשים והעלים אותם מן העין. וזו היתה אפוא רפואת הנשוך: יקבע בלבו את דמות הנחש וישווה אותו לנגדו תמיד - והיה כל - הנשוך וראה אתו וחי! "
ההתעסקות עם המבט המעמיק על החיים הינו הכרחי ליהודי המאמין ובפרט בדורנו שבני נוער רבים (יהודים ושאינם) נפגעים במחלה העולמית של האינטרנט ושלל הפיתויים שמציע להם העולם האינסופי המונח בכף ידם, לפני 20 שנה ילדים שנחשפו למחשב ישבו מול משחקים שבשלב כלשהו הגיעו לסיום, והכל היה בצבעים קבועים ולא מתחלפים, גם שעות רבות מול מחשב נסתיימו בשלב מסוים מחוסר פיתוי של המחשב, אך בימינו כאשר המכשיר מציע לנו גוונים אינסופיים של אופציות ועולמות מתחלפים ללא סוף, גירויים ופיתויים ברמה הגבוהה ביותר, המבט המעמיק על החיים הוא התרופה היחידה למחלה הקשה הזו, כאשר אנו עסוקים עם עצמנו בלבד ללא מבט סביבתי אנו מביאים על עצמנו אסון שחלקו בלתי הפיך.
בפרשת השבוע אנו מוצאים גירוי שהקב"ה עושה לעם ישראל ע"מ שיבינו שיש עומק בחיים ע"מ שיבינו שלא הכל נעשה ומובן מאליו, וצריך וחובה להתבונן על החיים אחרת נפספס דברים עצומים- רש"י במדבר פרק כא פסוק טז – "ומשם בארה - משם בא האשד אל הבאר. כיצד, אמר הקדוש ברוך הוא מי מודיע לבני הנסים הללו. המשל אומר נתת פת לתינוק הודיע לאמו. לאחר שעברו חזרו ההרים למקומם והבאר ירדה לתוך הנחל והעלתה משם דם ההרוגים וזרועות ואיברים ומוליכתן סביב המחנה וישראל ראו ואמרו שירה"
מה העניין של הקב"ה שבני ישראל ידעו מהנס? אם המטרה היא ההצלה אז היא בוצע! מה העניין שהם ידעו מזה? אלא רצון הקל הוא שהאדם יודה לבוראו על חסדיו מתוך מבט מעמיק והבנה שמתרחשים דברים סביבנו ואנו חייבים להתבונן, להכיר בהם, ולהודות עליהם! זהו צורתו של היהודי האמיתי.
העיסוק האובססיבי בעצמי עם חברים דמיוניים ללא חיבור לעולם המעשי הכולל התבוננות מעמיקה למתרחש סביבי ולחיים סביבי יתכן שהפסיד את מהות החיים ובעיקר החליף את תוכן החיים בתכנים שאומנם במראית עין מפתים ומגרים אך הם רדודים ומאבדים את תוכן החיים!
"לאחר שסירבה בענווה להשיב לו, ענתה: תתבונן ותגיד תודה לה' על כל דבר שאתה מקבל כי החיים הם פיס!"
הכותב הינו ראש בית המדרש החרדי "ברקאי"- חיספין