דף סא
1. הפסול בשעת המסעות. 2. האש בשילה. 3. ההוספה על המזבח.
א. הגמרא מייתי להקשות דתניא שהקדשים נפסלים בשעת סילוק המסעות, ומאידך תניא שהקדשים במדבר נאכלו בשתי מקומות 1. קדשי קדשים נפסלים בסילוק המזבח משא"כ קק"ל, ומכאן שמעינן דנאכלין אף בלא מזבח, ודחינן לה. 2. תרוייהו איירי בקק"ל ונאכלין כרבנן דרי"ש דלא סברי שבשר נלמד מדם. 3. תרוייהו איירי בקדשי קדשים, ונאכלים לאחר סילוק הקלעים ולא נפסל משום יוצא, שנאמר ונסע אהל מועד.
ב. אמרינן דמזבח של שילה היה של אבנים, וקשיא מברייתא דהאש שירדה מהשמים בימי משה לא נסתלקה אלא בימי שלמה. ומתרצינן 1. סבר כרבי נתן שאומר שמזבח של שילה היה של נחושת חלול ומלא אבנים. 2. האש לא נסתלקה לבטלה, ופליגי האם האש שלחה זיקים או שהיתה זימנין הכא וזימנין הכא.
ג. בני הגולה הוסיפו על המזבח ד' אמות לדרום ולמערב, ומפרשינן 1. כיון שמקום המערכה לא הספיק, ואף דהקהל היה מועט מתקופת בית ראשון מ"מ אז אש של שמים היתה מסייעתן. 2. קירבו את המזבח למקום השיתין, שנאמר בפסוק מזבח אדמה ומתחילה אמרו שיהא אטום באדמה ולבסוף סברו דבעי שתיה כאכילה ויהא מחובר באדמה, וקשיא הרי נאמר הכל בכתב מיד ה'. 3. למסקנא דרשו ע"פ נביא את הפסוק שהמזבח שוה להיכל שיכול להתרחב עד ששים אמה, ולכה"פ כגודל המזבח שעשה משה שמערכתו אמה.
שאלות לחזרה ושינון
א. יישוב הסתירה בדין פסול קדשים בשעת המסעות במדבר (3)
ב. היכן היה מקום האש בזמן משכן שילה (2)
ג. הוספת בני הגולה על המזבח, ומ"ט (3)