דף נט
1. מזבח שנפגם. 2. המח' בגודל המזבח. 3. העלאת מע"ש בזה"ז.
א. דין מזבח שנפגם 1. קדשים שנשחטו אחר שנפגם פסולין, שנאמר וזבחת עליו את עולותיך ואת שלמיך. 2. בעלי חיים שהוקדשו וטרם נשחטו, לרב כשרים ולרבי יוחנן פסולים, ופלוגתייהו האם בע"ח נדחין. 3. מזבח שנעקר מקטירין קטרת במקומו, ופסול דווקא לגבי דמים. 4. אין אוכלין בגינו: שיירי מנחה שנאמר ואכלוה מצות אצל המזבח. 5. קדשי קדשים בגז"ש ממנחה שנאמר בה קדש קדשים. 6. קדשים קלים דגבי בכור הוקש בשור לדמו שנאכל רק כאשר הדם ראוי להזרק, ובעינן למימר דאיכא מאן דמכשיר ונדחה.
ב. הגמרא מביאה מחלוקות של רבי יהודה ורבי יוסי בדיני גודל וקדושת המזבח 1. לרבי יהודה קדושת החצר כקדושת המזבח, שנאמר ששלמה קידש את תוך החצר מכיון שהמזבח שעשה משה היה קטן מהכיל כ"ב אלף בקר וק"כ אלף צאן, ולרבי יוסי החצר נתקדשה בכך שהועמד בה המזבח, ופליגי אי ר"י מודה לגבי דמים. 2. המזבח שעשה משה היה חמש על חמש אמות, לרבי יוסי דברים ככתבן וממילא מקום מערכתו היה אמה על אמה והספיק לאלף עולות שעשה שלמה בגבעון, ור"י יליף בגז"ש רבוע מהמזבח שבנבואת יחזקאל דהמזבח היה עשר על עשר ומערכתו שש על שש ויליף חוץ מחוץ. 3. גובה המזבח שעשה משה, לר"י שלש אמות ולרבי יוסי עשר אמות וג' היה משפת הסובב, דיליף בגז"ש רבוע ממזבח הזהב דגבהו פי שנים כארכו ויליף כלי מכלי. 4. בקלעי החצר נאמר שגובהן חמש אמות, לרבי יהודה גובה המזבח שלש ועל אף שראו מבחוץ את הכהן מיהו לא ראו את העבודה שבידו, ולרבי יוסי גובהן היה ט"ו אמה, וחמש אמות היה משפת המזבח.
ג. רבי ישמעאל יליף דבזה"ז אין להעלות מע"ש לירושלים ולאכלו, דבפסוק והבאתם שמה הוקש מעשר דנוהג דווקא בפני הבית. ומייתי 1. א"א ללמוד בק"ו מבכור שטעון הבאת מקום כיון שיש בו דמים ואימורין למזבח, ביכורים טעונין הנחה, וליכא למילף מינייהו בהצד השוה משום דאיכא בהו צד מזבח. 2. קסבר קדושה ראשונה לא קדשה לעת"ל, ולא בעי בבכור דאיירי שנזרק דם וחרב הבית ועדיין בשרו קיים והוקש בשרו לדמו דנאכל רק בזמן שהדם ראוי לזריקה. 3. בשר בכור לא חשיב שנלמד בהיקש מדם ומלמד בהיקש על מעשר, דאתי כמ"ד דאזלינן בתר הנלמד ומעשר דגן חולין הוא, או דדם ובשר חשיבי חדא מלתא.
שאלות לחזרה ושינון
א. דין מזבח שנפגם (6)
ב. מחלוקות רבי יהודה ורבי יוסי בדיני גודל המזבח וקדושתו, ובמה נחלקו (4)
ג. דין העלאת מעשר שני לירושלים בזה"ז, והשמועות (3)