"צבי יחזקאלי נשרף" אמר לנו יוסי גולדשמיד בליל חג שני של ראש השנה, "הוא לא זז מאבא, רוצה לשמוע עוד ועוד על רבינו". אומן, ראש השנה תשס"ז.
זה היה עת המפנה בתפקיד של 'רב קלמן' כפי שקראנו לו, התלמידים-חברים-מכרים. אנחנו הכרנו אותו מהשיעור של הרב גמליאל רבינוביץ לשם הגיע בכל שבוע, ובדרכו המיוחדת הססגונית והציורית, היה מכניס אותנו לעולם של אמונה ודבקות בה' יתברך.
צבי יחזקאלי היה כוכב תקשורת מוכר בישראל, לאומן כפי שסיפר אחר שנים, הגיע במקרה ממש, בעקבות עצירה באוקראינה והחלטה רגעית בעקבות שיכנוע של חברה שהיו עמו בטיסה. שם פגש ברבי קלמן, דבק בו, חזר בתשובה שלמה, והחל את פירסום שמו של רבי קלמן בעולם.
הפשטות הייחודית, התמימות באמונה בה' יתברך, והשמחה הקבועה, "הכל תמיד לטובה" של רב קלמן, סחפו והשפיעו על כל מי שרק שמע אותו. בדיבור ישיר, "דוגרי בפנים", הצליח רבי קלמן לגעת בנקודות החבויות בנפש.
דווקא בגלל הבדיחות החידודים, הצחוקים - שברגע הראשון לאדם מן השורה לא נתפסו כמשהו משמעותי, הצליח להעביר את המסרים היהודיים החשובים ביותר, כך שיתיישבו על הלב ויתפסו מקום של קבע. הוא אף פעם לא שם על "מה יגידו". כשהמטרה לחזק ולשמח יהודים כה חשובה, לתדמית האישית אין מקום למשחקים.
כשחלה, השפעתו הפכה לצונאמי. הסכמתו להיחשף לציבור, מתוך אותו עיקרון של "פאסט נישט" אין מקום, כשהמטרה חשובה - הפכה אותו למשפיע להמונים. כל מי שהכיר נדבק.
כל מי שראה איך אדם שמתייסר בייסורי איוב, מחייך, שמח, מחזק, מאיר פינות אפילות במסרים חזקים וממשיך לעבוד את השם במסירות נפש ובשמחה, לא יכל שלא לשים על ליבו.
תקצר היריעה מלהספידו. אבל כדאי לנו לקחת עמנו משהו מרב קלמן. לא להתייאש. להאמין. לשמוח בכל מצב. כן גם עכשיו כשעצוב כל כך וכשהשבר כל כך גדול.
בשולי הדברים, אי אפשר להתעלם מהעובדה, שהשפעתו של רבי קלמן נפוצה בעיקר בזכות המדיה הדיגיטלית החדשה. כשמשתמשים נכון, בכלים המסוכנים, ניתן להשפיע טוב. עוד משהו שניקח איתנו מרב קלמן האהוב. נזכור אותך תמיד.