היה פעם בעל מפעל של נעליים שרצה להרחיב את עסקיו. הוא שלח אחד ממנהליו לאפריקה כדי שיסקור שווקים חדשים לייצוא.
המנהל הגיע ליבשת לאחר שבועות של הפלגה, ירד מהאנייה וראה שכל התושבים הולכים יחפים ולא יודעים מהן נעליים. הוא מיד חזר ואמר לבעל המפעל: "הגעתי לשם, ראיתי שאף אחד לא יודע מה זה נעליים, אין פה סיכוי למכור אפילו זוג אחד".
בעל המפעל לא התייאש ושלח עוד מנהל, המנהל השני הגיע לקצה השני של היבשת, ירד מהאנייה, ראה שכולם יחפים ומיהר לכתוב מברק לבעל המפעל: "לאף אחד אין כאן נעליים, יש פה פוטנציאל אדיר למכור מיליונים של זוגות. התחלתי כבר במגעים ראשונים".
פרשת השבוע מתחילה את ספר במדבר שבו מסופר על מסעותיהם של עם ישראל במדבר, הפרשה שלנו מספרת לנו על החלוקה של הלויים בנשיאת המשכן וכליו ואיך הקימו את המשכן בכל מקום שבו חנו בני ישראל. כשרואים את זה מתעוררת שאלה איך אפשר להקים משכן במדבר שהוא מקום שממה ואין בו זכר ליהדות? ומה הצורך במשכן במקום כזה? אלא שכאן התורה מעבירה לנו מסר מאוד חשוב, פעמים רבות אנחנו מגיעים בחיינו למצבי מדבר אם זה ברמה האישית או במקומות אליהם הגענו, אם זה מדבר גשמי או מדבר רוחני ולכאורה יכולה לעלות בדעתנו מחשבה שבמדבר אי אפשר להקים משכן, (כשאני בטיול אי אפשר לשמור בדיוק כמו שאני שומר בבית, כשאני לא מושלם מבחינה רוחנית אולי אני לא יכול להשפיע על זולתי וכדומה).
באה התורה ומלמדת אותנו שבכל מקום שיהודי מגיע עליו להקים משכן ולהשרות את שכינתו של הקב"ה, עליו להבין שחייו סובבים סביב המשכן ולכן גם אם הגיע למקום מסויים לזמן קצר ונראה לו שהמקום הזה הוא מדבר גשמי או רוחני, יעשה את כל ההכנות הנדרשות כדי להקים גם במקום זה ובזמן קצר זה משכן להשם ויפיץ את אור השכינה לכל המקום.
יהי רצון שאנחנו נזכה להקים להשם משכן בכל מקום ובזכות זה נזכה שהקב"ה יקים לנו את בית המקדש השלישי בקרוב ממש.