דף לד
1. בכל קדש לא תגע. 2. שיירי הדם.
א. דרשת הפסוק בכל קדש לא תגע, ומחלוקות רבי יוחנן וריש לקיש 1. טמא שהכניס ידו לעזרה לוקה, כדלעיל. 2. טמא שנגע בקדש, לר"ל לוקה מדנקט הפסוק לשון נגיעה, ולר"י אינו לוקה דהפסוק איירי בתרומה. 3. אזהרה לטמא שאכל בשר קדש, לר"ל מהפסוק בכל קדש לא תגע ואל המקדש ש"מ דאיירי באכילה דאשכחן בה כרת, ולר"י ילפינן בגז"ש טומאתו מביאת מקדש והתם ענש והזהיר. 4. טמא שאכל בשר קדש לפני זריקה, לר"ל לוקה מלשון בכל קדש, ולר"י אינו לוקה דיליף האזהרה מביאת מקדש. וטהור שאכל קדשים טמאים, לאביי לכו"ע לוקה דומיא דעצים ולבונה, ולרבא אינו לוקה משום שאינו בכלל כרת. 5. המעלה איברי בהמה טמאה ע"ג המזבח, לר"ל לוקה ולר"י לא. וקאמר דפליגי אי לוקין על לאו הבא מכלל עשה, ומייתי דלכו"ע אין לוקין, מדאיצטריך ל"ת לבהמה טמאה. 6. המקריב חיה טהורה על גבי המזבח, לר"י עובר בעשה ולר"ל שרי, ולמסקנא עלתה בתיובתא מברייתא דמדמי לה לתלמיד שרבו אמר לו שיביא רק חטים והביא לו חטים ושעורים.
ב. הגמרא מפרשת מה דין שיירי הדם 1. הפסול בשיריים שבצואר הבהמה, הוי רק אם כשר קבל במחשבת פיגול או פסול. 2. פסול שקיבל וזרק אינו עושה שיריים, וה"ה כוס פסול. 3. כוס שנתן ממנה את המתנות, מותרה הוי שיריים וניתן ליסוד. 4. קבל את הדם בשתי כוסות ונתן רק מאחת, לר"א בר"ש ה"נ הוי שיריים ולרבנן הוי דחוי ונשפך לאמה.
שאלות לחזרה ושינון
א. דרשות הפסוק בכל קדש לא תגע, והמח' (6)
ב. דין שיירי הדם (4)