ר' אשר הוא יהודי יקר ומכובד, מוכר בבית הכנסת שלו כבעל קורא המדקדק בתורה ובטעמיה, יהודי שמקדים שלום לכל אדם, למוכר ולשאינו מוכר, תלמיד חכם אב למשפחה שבניה כשתילי זיתים סביב לשולחנו, בניו ובנותיו צועדים בדרכו ומאירים את העולם בתורה ובמעשים טובים, דבר אינו הסגיר את שחווה ר' אשר בחודשים האחרונים, ממשיך הוא לנהוג באישיותו האצילה כבימים ימימה, אך בתוך תוכו מתחוללת דרמה של ממש...
נחום, בנו הצעיר, היניק והחכים שכה הרבו במעלותיו כל מחנכיו וכה צפו לו גדולות ונצורות יותר מכל יוצאי חלציו האחרים, דווקא הוא נחום שרוי בדיכאון עמוק ומסרב לשתף פעולה, הוא במיטתו 24 שעות, מתהפך מצד לצד, וכך כבר שבועות ארוכים, הוא לא משוחח ולא משתף איש במתחולל בקרבו, אבל ניכר בו שחווה הוא מלחמה פנימית עמוקה בינו לבין עצמו, ר' אשר ניסה בדרכים רבות לגעת בנפשו העדינה, שכר את טובי המומחים והיועצים שהגיעו עשו את שביכולתם ויצאו כלעומת שנכנסו.
ר' אשר ורעיתו החלו להזקין בבת אחת, הניצוץ שבעיניהם החל כבה אט אט, והסביבה כולה החלה לחוש שמשהו אינו כשורה במעונו של ר' אשר, היו שייחסו זאת לפטירתו של חבר נעורים של ר' אשר, אך המומחים שבקהילה דחו טענה זאת מכל וכל והוכחתם עמהם. היו שהחלו להתפלל לשלומו של ר' אשר ותרו אחרי שם אימו להזכירו בתפילה מול מלך רם ונישא, אך גם תחושה זו בוטלה לאחר מיידע מודיעיני פנימי ממשפחתו המורחבת של ר' אשר.
ונחום שוכב לו במיטה נם ולא נם בוהה בתקרה ובקירות לחלופין עד שמתעייף מהיגיע בספירת המרצפות וצולל לעמק השינה כביכול חזר הוא ממסע מפרך, בדיקות הדם שללו את האפשרות לבעיות רפואיות כלשהם, ומה שנותר לו לר' אשר זה להתפלל עוד ועוד ולנסות דרכים שונות ומגוונות.
היה זה באחד הבקרים שקודם ראש חודש סיון, בבית היה ניחוח של יום מתן תורתנו המתקרב, ומ' ימי ספירת העומר שנספרו כבר העידו על רוממות הימים, השמש זרחה לה כבימי סיון, נחום חש בשמש מלטפת ויתרה מזה חש הוא את השמש מרפא, הוא לראשונה קם ממיטתו ושאל את אמו אם זקוקה היא לעזרה, כן ענתה לו אמו אני זקוקה לעזרה גדולה ממך, "תעזור לי לעזור לך ותשתף אותי במה שעובר עליך".
האמת לזה נחום לא ציפה, אבל כוס קפה ועוגת גבינה יחד עם השמש אל מול המראה המתחנן של אמו עשו את שלהם והוא סיפר לה על משבר אישי שהוא חווה לפני תקופה, ובתום ליבו פנה הוא אל אחד מרבניו וסיפר לו על המשבר, אותו הרב הגיב איך שהגיב סינן עצה כלשהי ונפטר ממנו לשלום ובשלום. בשיעור למחרת פתח אותו רב את שיעורו בדברי מוסר נוקבים וסיפר כי תלמיד מבני החבורה פה נפל לאחרונה בעבירה לא קלה וכל זה ללא ספק בגלל חוסר השקעתו בתורה ובעבודת ה' כראוי, הדברים נפלו על נחום כרעם, איך יתכן שמיידע כה אישי פנימי וכואב שרבות התלבט בכלל אם לשוחח עם רבו על עניין זה, נחשף בגלוי (אמנם בלי שם) ועוד תוך כדי נתינת מוסר כביכול פורק עול הוא ואיננו בן תמותה היכול להיכשל, הוא ניגש לרבו אחרי השיעור ושאלו בדרך ארץ ובחשש "מדוע????" תשובת אותו רב הייתה מפתיע לא פחות "אני רואה שנעשתה גם חוצפן, זה מצבך??".
"המידע הכה רגיש וכואב, הפך לאפשרות שליטה של אותו רב כלפיי, עולמי חרב בעדי, וחשתי חוסר אונים מוחלט, הפכתי להיות דוגמא לתלמיד נכשל שלא יכול לשאול מדוע, כי גם זה סממן של הבעיה... ובעיקר איבדתי אימון כלפי כל אדם שבסביבתי", אמר ודמעה סוררת נחתה לה על הלחי הימיני שלו והשמאלי של אמו.
כשר' אשר חזר לביתו בצהרי היום כבר מהמדרגות הוא חש באווירה משהו שונה, וכאשר הוא פתח את דלת ביתו הוא הבין עד כמה הוא צדק כאשר הוא ראה את אשתו הצדקת יושבת בשיחה עם נחום, ר' אשר חש באותו רגע מהי תחיית המתים, ורצה לפצוח בריקוד, בשקט בשקט הוא נכנס לחדר הסמוך ושמע את אשתו הצדקת מסבירה לנחום אודות נושא מסוים הוא איננו הבין את התמונה הכוללת ופרטי המקרה הוא רק הבין, שאדם כלשהו שולט על משהו שגורם לחוסר אונים, הוא לא הבין מי נגד מי, הוא רק הבין שנחום שלו שופך את כאב ליבו המיוסר, ומספר על חוויה של ניצול.
בשבת כולם ראו שפניו של ר' אשר אינם כתמול שלשום הוא נראה מאושר מתמיד במיוחד כאשר הלך עם משפחתו ובנו נחום שצעד גם הוא בתוך השבט כולו, יחידי סגולה הקרובים לבימת בית הכנסת הצליחו לראות כי בעת שנחום עלה לתורה, כאשר אביו קרא פסוק כלשהו, ר' אשר צבט לנחום קלות וקולו היה נרגש במיוחד באותו הפסוק, הקרובים ממש ראו כי היה זה הפסוק "וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ עִמָּךְ וְנִמְכַּר לָךְ לא תַעֲבד בּו עֲבדַת עָבֶד...".