אוי, רבי מוישה היקר, ידיד נפשי כאח לי, איך אפשר לדבר עליך בלשון עבר? מי חלם שאצטרך להספיד אותך, במקום לפגוש אותך במירון.
הקשר שלי עם רבי משה החל לפני יותר מ-30 שנה, ומהרגע שהכרתי אותו התפתחה בינינו ידידות שהיא הרבה יותר ממשפחה. כל החיים היינו ביחד, בכל המצבים ובכל התקופות. הוא הרבה יותר מאח בשבילי.
הוא היה מגדולי הידידים והתומכים של תנועת ש״ס ולחם למענה ולהצלחתה. היה מחסידיו ואהוביו הגדולים ביותר של מרן רבנו עובדיה יוסף זצוק״ל, ובשבתות אף הקפיד להתפלל בבית הכנסת שלו במחיצתו.
לפני כשבועיים, לאחר זמן רב שלא הייתי אצלו בגלל שנת האבל על אימי ע"ה, הוא הזמין אותי לסעודה אצלו בבית ודאג להזמין אליה את כל הבנים, החתנים והצאצאים שלי והיה כל כך מאושר באירוע הזה. עכשיו אני רואה שהאירוע הזה היה משמים, כמעין סעודת פרידה.
גם השבוע הוא הגיע אלי בבקשה לעזור לאנשים, וביקש ממני שאפגש עם אדם שנמצא בצער ושאכבד אותו ואעודד אותו.
עברנו הרבה דברים ביחד, גם בנושא סיוע ועזרה לנצרכים. בשנות השמונים והתשעים כשהיה בשיא כוחו הכלכלי, הוא לא היה מחלק מעשר אלא היה משאיר לעצמו מעשר. אי אפשר לתאר ולהבין את גודל הלב שלו ומעשי החסד שעשה.
וגם בשנים שהיה לו קצת יותר קשה, הבית שלו והוא בעצמו, בגופו, היה נרתם לכל מי שהיה מבקש ממנו איזה טובה. העוזרים שלי במשרד הפנים היו יודעים שהוא המעביד הגדול שלהם. הוא היה הכתובת של המוסדות והחצרות במשרד הפנים. הוא היה האבא של המסכנים הגדולים ביותר, מפרנס אותם, מאכיל ומשקה אותם.
האבדן האישי שלי הוא עצום ומייסר. אני לא זוכר שהיה לי צער כזה במשך שנים. איבדתי חבר טוב ואיש משפחה, כמה הוא דאג לי ברמה האישית, כמה תפילות השקיע להצלחתי. כמה הערכה עצומה יש לי אליו. הציבור איבד יהודי צדיק ובעל חסד עצום.
לפני כמה שבועות הוא חזר ממסע בקברי צדיקים באוקראינה יחד עם משתתפי שיעור דף היומי שלו בהר נוף. הוא הרים אלי טלפון מאומן שבאוקראינה וסיפר כמה הוא מאושר שם.
בזמנו, לפני יותר מ-20 שנה, רתמתי אותו לתרומה של עשרות אלפי דולרים, כדי לפדות את הבתים סביב ציונו של רבי נחמן מברסלב מידי המקומיים. היינו צריכים להרוס את הבתים כדי לפנות מקום מכובד לציון הקדוש. ואחרי הרבה שנים שהוא לא היה שם, הוא התקשר לספר לי כמה הוא מאושר להיות שם ושהוא מתפלל עלי אצל רבי נחמן.
פטירתו הפתאומית הכתה בהלם את כולנו. בבוקר יום רביעי הייתי בספסופה, ובשעה תשע בבוקר קיבלתי הודעה שמתבצעת החייאה בבית החולים. מיד יצאתי לצפת אבל לאחר כמה דקות בישרו לי את ההודעה הקשה שהוא נפטר. הגעתי לבית החולים ושהיתי ליד מיטתו יחד עם משפחתו.
לצערי הרב, ביטלתי את כל אירועי ל״ג בעומר שהייתי צריך להיות בהם, כדי להיות בהלוויה בצפת וכן בהלוויה בירושלים ובנתניה.
מכאן אשלח דברי ניחומים לרעייתו הצדקת חנה, אשה כשרה העושה רצון בעלה, שהיתה שותפה מלאה שלו לכל פעולות החסד והצדקה הגדולים שלו וכן לכל משפחתו המפוארת. מן השמים תנוחמו ושלא תדעו עוד צער.
תהא נשמתו צרורה בצרור החיים.
(הטור פורסם הבוקר בעיתון 'הדרך')