ההליכים בין בני זוג, הורים לילדה קטינה, החלו ביולי 2016 כשהאם פנתה בבקשה ליישוב סכסוך לבית המשפט למשפחה. הצדדים לא הופיעו לפגישה ביחידת הסיוע שם וכשבועיים לאחר מכן הגיש הבעל בקשה ליישוב סכסוך בבית הדין הרבני. בהמשך התקיימה פגישה ביניהם ביחידת הסיוע שליד בית הדין.
כחודשיים לאחר מכן האם הגישה תביעה למזונות הילדה בבית המשפט למשפחה. כמה ימים אחר כך האב הגיש תביעת גירושין לבית הדין הרבני וכרך (צירף) אליה את נושא מזונות הילדה. האב ביקש לקבוע שהסמכות לדון במזונות הילדה היא של בית הדין ולא של בית המשפט למשפחה.
בהחלטה הקצרה שניתנה לפני ימים ספורים, אב בית הדין הרב יוסף גולדברג והדיינים הרבנים דוד בירדוגו ומרדכי רלב"ג, קיבלו את הבקשה וקבעו שהסמכות הבלעדית לדון במזונות הילדה נתונה לבית הדין.
קביעה זו מעידה על פער תפיסתי עמוק בין בתי הדין הרבניים לבין בתי המשפט למשפחה, בכל הקשור לסמכות לדון במזונות קטינים.
עד לפני כשלוש שנים היה ברור לכל מי שעוסק בתחום שלא ניתן לכרוך את נושא מזונות הילדים לתביעת גירושין בבית הדין הרבני, אלא אם שני בני הזוג הסכימו לכך.
כרסום מהותי בגישה זו חל באפריל 2014, בפסק דין של בג"ץ מפי השופט ניל הנדל, שקבע שבית הדין הרבני מוסמך לדון בתביעת מזונות הילדים שנכרכה לתביעת גירושין שהגיש הבעל, על אף התנגדות האישה. עם זאת, נקבע במקביל שלאחר שבית הדין יאמר את דברו, יוכלו הילדים להגיש תביעת מזונות עצמאית לבית המשפט למשפחה (תביעה שמוגשת על ידי הילדים עצמם, באמצעות אחד ההורים).
מאז פסק דינו של השופט הנדל, בתי הדין הרבניים מסתמכים עליו ודנים בתביעת מזונות שנכרכה לתביעת גירושין, גם בהיעדר הסכמה של שני בני הזוג. לעומתם, בתי המשפט למשפחה פוסקים עדיין לפי ההלכה העקרונית שלפיה כריכת נושא המזונות לתביעת הגירושין צריכה להיות בהסכמה.
מי הסמיך אותה?
אלא שנראה שבהחלטה הנוכחית בית הדין הרבני עשה צעד נוסף, המבטל הלכה למעשה את היכולת להגיש תביעת מזונות עצמאית לבית המשפט למשפחה כשאחד הצדדים הזדרז וכרך את הנושא לתביעת הגירושין.
בית הדין קבע שעל אף שהאישה הגישה ראשונה את התביעה ליישוב סכסוך, מאחר שהצדדים לא התייצבו שם ליחידת הסיוע, הבקשה שהגיש הבעל בבית הדין היא המחייבת לעניין הסמכות. אך מעבר לקביעה שהסמכות לדון במזונות הילדה היא של בית הדין, הדיינים אסרו על האישה להגיש תביעה עצמאית בשמם לבית המשפט למשפחה.
הדיינים הסבירו שתביעת מזונות עצמאית אינה באמת "עצמאית" שכן קטינים לא יכולים לנהל הליכים משפטיים, ומי שמגישה את התביעה בפועל היא אמם. אלא שמאחר שחוק הכשרות והאפוטרופסות קובע ששני ההורים הם האפוטרופוסים הטבעיים של ילדיהם, ולהורה אחד אין סמכות לפעול בשם הילדים ללא הסכמת האחר, האם לא מוסמכת לתבוע את האב בשם הילדים, שכן "מי הסמיך אותה לתבוע אותו בשם הילדים?".
בסיכומו של דבר, יצא שבית הדין, שאימץ את פסק דינו של השופט הנדל, סטה ממנו לחלוטין ומנע מהקטינה זכות שהוקנתה לה לפני שנים רבות בפסיקה ענפה של בתי המשפט למשפחה.
- ב"כ התובע: טו"ר אלעד זמיר
- ב"כ הנתבעת: עו"ד ישראל קדמי
עורכי דין משפחה • לפסק הדין לחץ כאן
הכותב: עו"ד ישראל זלישנסקי עוסק ב- דיני משפחה
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
* הכותב לא ייצג בתיק.