מותם של שני שחקנים באולימפיאדת השחמט בנורווגיה בשבוע שעבר מעורר שאלות קשות בנוגע לאמצעי הבטיחות שנוקטים מארגני התחרויות בכדי לשמור על ביחוטנם של החשקנים "העניים" בתחרות.
כאמור, שני שחקנם מתו בשבוע שעבר - ביום שלישי מת קורט מייר, בן 67 מנבחרת איי סיישל. הוא התמוטט בזמן המשחק האחרון שלו בתחרות, ומת מאוחר יותר בבית החולים. מספר שעות לאחר מכן, מת גם אלישר אנארקלוב מאוזבקיסטאן, שנמצא מת בחדרו.
מותם של השחקנים עורר ביקורת בנוגע לבטיחות השחקנים, אך גארל הייטמן, דובר האולימפיאדה, הודיע כי המארגנים אינם רואים במותם של השחקנים סיבה לדאגה. "אנו רואים באירועים מקרים טרגיים של מוות טבעי. כשכל כך הרבה אנשים נאספים יחד לזמן רב, הדברים האלה יכולים לקרות" אמר.
אלא שלמרבה הצער, לא מדובר במקרה המוות הראשון מסוגו בתחרויות. בשנת 2000 מתו שני שחקנים לטבים בתחרויות שחמט - ולדימיר בגירוב שהתמוטט בתחרות בפינלנד, ואייברס גיפסליס, שלקה בהתקף לב בזמן ששיחק בברלין.
על פי כלי תקשורת שונים, 12 אלופי שחמט נוספים מתו בעיצומן של תחרויות יוקרתיות.
על פי מומחים בתחום, מות השחקנים נובע בעיקר מהלחץ הנפשי והפיזיולוגי בהם הם נאלצים לעמוד. בשנת 2007, אלוף אוסטרליה בשחמט, יאן רוג'רס, פרש מהמשחק זאת בעקבות המלצת רופאיו, שהבינו כי בריאותו בסכנה. "הרופאים קבעו פה אחד כי הלחץ של האליפות גרם לי נזקים בריאותיים חמורים, והמצב יחמיר אם אני לא אפרוש מיד", הודיע אז השחקן.
כאמור, מות שני השחקנים בשבוע שעבר מעלה שאלות בנוגע לאמצעי הבטיחות שנוקטים המרגנים, בעיקר ביחס לשחקנים שאינם נמנים על קבוצת העילית של המשחק. מומחים משווים את המאמץ הגופני והנפשי בתחרויות השחמט הממושכות לנטל הגופני בתחרויות ספורט אחרות, אך שחקנים רבים אינם זוכים לפיקוח רפואי צמוד בזמן האירועים המתישים, כאשר בעוד כוכבי השחמט המוכרים מגיעים לתחרויות בלוויי פסיכולוגים ורופאים, מרבית השחקנים מתמודדים לבדם עם ההשלכות הבריאותיות של האירוע.
ב"גרדיאן" הבריטי נכתב כי "לאליטה של השחמט יש כסף וצוות מומחים המאפשרים להם להתרכז בבריאות וכושר גופני. הם יודעים שעל מנת לשחק שחמט ברמות הגבוהות ביותר, צריך להיות בכושר מעולה ובמצב מנטלי רגוע, שכן כל חולי גופני או נפשי ימנע ממך לשחק טוב".
כאומר, בניגוד אליהם, מרבית השחקנים אינם יכולים לממן עזרה נפשית ולהשקיע בכושר גופני, דבר שעלול לעלות להם בחייהם.