הכל תלוי במוח: לגוף יש מאגרים של אנרגיה? זה לא אומר שלא תרגישו עייפים.
מחקר חדש חושף כי תשישות מנטלית גורמת לגוף להתעייף, גם אם פיזית יש לו עדיין שפע של עתודות אנרגיה.
מאז ומתמיד היו מדענים סקרנים לגבי השאלה האם מאמץ פיזי משפיע על יכולתנו לחשוב, כאשר יותר מחקרים מראים שפעילות גופנית קצרה משפרת את התפקוד הקוגניטיבי. מצד שני, פעילות גופנית ממושכת, עלולה להפוך את המתאמנים למותשים מכדי לחשוב בבהירות בטווח הקצר.
אולם מה קורה כשהמצב הפוך - האם אדם המאמץ יותר מידי את מוחו, עלול לפגום בביצועיו הפיזיים? לאפשרות זו לא הוקדשה מספיק תשומת לב. בשל כך, מדענים מאוניברסיטת קנט באנגליה ומהמכון INSERM לחקר הבריאות בצרפת, שילבו כוחות כדי לחקור את הנושא לעומק.
עבור המחקר שפורסם בגיליון מאי של המגזין "רפואה ומדע בספורט ותנועה", החוקרים "עייפו" את מוחות המתנדבים באמצעות משחק מילים מתיש במחשב ולאחר מכן בחנו את ביצועי הגוף.
העייפות מורכבת מכמה מצבים משתנים. מטבע הדברים, מדע הפעילות הגופנית חוקר את הקשר לעייפות הגופנית. ובמונחים מקצועיים, את הירידה ביכולת השרירים להתכווץ מול ההישארות בתנועה. פעולות כמו ריצה, רכיבה על אופניים, הרמת משקולות, או אפילו רק עמידה במקום גורמות לצבא קטן של שרירים להתכווץ, לשריפת קלוריות ובסופו של דבר, לעייפות, המכונה "עייפות מרכזית".
המוח שלנו גם הוא מתעייף מידי פעם, אם כי קשה יותר להסביר את הסיבות לכך. כמו שכולנו יודעים מניסיון, לאחר התמקדות ממושכת בחומר הדורש מאמץ אינטלקטואלי גבוה, אנחנו חשים מרוקנים מנטלית.
כדי לאמוד את ההשפעה שיש לתשישות מוחית על הרגשת עייפות כללית, התבקשו עשרה גברים צעירים ובריאים העוסקים בכושר על בסיס קבוע, להגיע למכון הכושר של המעבדה מספר פעמים.
בכל פעם, חוברה אלקטרודה לרגלם בעת שהתאמנו, אשר שיגרה כמות מזערית של אנרגיה ישירות לשריר, כאשר תגובתו של השריר הראתה לחוקרים היכן העייפות מתמקדת.
אחרי כל סשן של אימונים, ישבו הנבדקים מול מסך מחשב למשך 90 דקות, צפו באינטנסיביות במילים המבזיקות במהירות. לאחר כל מילה רביעית, הם לחצו על כפתור מסוים שהגדיר את הקטגוריה אליה השתייכה המילה. המבחן הזה ידוע ככזה הגורם לתשישות מוחית. ואם זה לא מספיק, הפעילות הבאה הייתה צפייה של 90 דקות בסרט דוקומנטרי על כדור הארץ.
בתום שתי הפעילויות האינטלקטואליות, הנבדקים התאמנו שוב ודיווחו לחוקרים כמה מאמץ דרש מהם האימון.
לדברי הנבדקים, הם חשו כי הפעילות הגופנית הייתה קשה ומפרכת יותר ב-13% יותר אחרי שאימצו את מוחם. למרות שלפי נתוני האלקטרודות, לא חל כל שינוי פיזי בגופם.
כלומר, חשיבת-יתר מביאה להפחתה משמעותית ביכולת הגופנית.
עורכי המחקר מציעים כי כל פעילות גופנית תיעשה כאשר המוח שלנו רפוי ולא חווה "טראומה אינטלקטואלית", כהגדרתם.
נקודה למחשבה: לימוד תורה אינטנסיבי הוא טראומה אינטלקטואלית הפוגמת בביצועיים הפיזיים?