כשהיא החלה להכתיב לי את המתכון, היא עוד לא הגיעה למחצית רשימת המצרכים הדרושים ו...נדהמתי לגלות שזו לא אחרת מאשר עוגת שוקולד הבחושה הישנה והטובה שאני מכינה לכל שבת בשבתו, רק שב "קאפקייקס שוקולד ארומטי בניחוח איטלקי" יש אגוזים והיא אפויה בתבניות אישיות, כנראה בשביל הניחוח האיטלקי...
יום אחד גיליתי את סוד המרק הכתום, לא כל ילד שמח לאכול פירות וירקות, כן גם שלי לא מצטיינים בתחום, הם מקפידים לעקם את האף במקרה הטוב, ולברוח מהשולחן במקרה הרע, ואני מצדי, מנסה לדחוף להם מזון מן הצומח בכל ווריאציה אפשרית, חותכת בצורות שונות ומשונות, מגישה מגורד, טחון, אפוי, מבושל, מטוגן, מבליעה בתוך קציצות או פשטידה או מי יודע מה למה כמה ואיך, הם מצליח להוציא ממני רמות של יצירתיות שלא ידעתי שקיימים בי, וגם אז זה לא תמיד עובד...ממש מייאש!
הצלחות עם הנוזל במרקם החלק ובצבע כתמתם קסמו להם, לכולם, הם אכלו בשמחה עד הטיפה האחרונה ,ואני הקפדתי תמיד להכין את המרק בסתר, שאיש לא ידע חלילה שיש בו ירק כלשהו, וכך הפך המרק הכתום לשכון על שולחננו דרך קבע.
אלא מה, אני, שמעולם לא הפנמתי את המשפט "תפסת מרובה לא תפסת" נפלתי בפח גם הפעם. המרק שהיה תערובת של ירקות מטוגנים קלות ומבושלים עם מלח ותבלינים, הפך לאט לאט למנת התקווה שלי בעניין התזונה שלהם.
ניצלתי את המחית המוזרה הזו להוסיף כל מה שעלה על רוחי: התחלתי בעדינות, הוספתי כמה פרחי ברוקולי קטנים - עבר בשלום. ואז הפסקתי לטגן את הירקות, גם זה עבר בשלום, ואז, הורדתי את תפוחי האדמה, הם התחילו טיפה לעקם את האף - התעלמתי. יום אחד הורדתי את המלח, הם השאירו חצי צלחת, עוד לא הפנמתי. ואז הוספתי קצת שמן זית, גם הוספתי קצת שיבולת שועל, ואז עדשים, פשטן טחון, בישול 20 דקות בלבד, ו.... ניחשתם נכון! יום אחד הם הודיעו לי חגיגית שזהו, יותר הם יותר לא אוהבים מרק כתום, הם יצאו בהפגנתיות מהמטבח ואני ניצבתי המומה, מביטה בצער על שלשת צלחות הבריאות הכתומות העמוסות שנותרו מיותמות על השולחן.
בהתחלה ניסיתי לחזור בתשובה, הבטחתי להם שהמרק חזר להיות כמו פעם, ושרק יטעמו ויראו, אבל הם סרבו לשמוע. השלמתי עם אובדן המרק הכתום ופניתי לחשוב על רעיון חדש, ערב אחד, פינקתי את עצמי בחצי שעת מנוחה על הספה, שכבתי בעיניים עצומות ושקעתי בהרהורי. לא אל תטעו, לא הפלגתי בדמיוני עד לסבך הירק ביערות הגשם בצפון אפריקה, רק נחתי מנוחה של אימהות, מנוחה שכוללת ארגון בראש של מאורעות היום, מסקנות, אילוצים, תובנות, תכוניות, וכמובן גם תכנון של יום המחר, אני חייבת השלמה למחר לארוחת צהרים, מה אני אבשל? למי יש רעיון? נגמרו לי הרעיונות הישנים והטובים, קורה לי מידי פעם...
לפתע מאי שם צף ועלה זכרונו של המרק הכתום לפני, "אוף" נאנחתי לעצמי, כל כך חבל שמנוחתו עדן, הוא היה בדיוק מתאים לארוחה של מחר. פקחתי חצי עין והצצתי דרך החלון אל השמים, הסתכלתי על יריעת הכוכבים ועל הירח שטיפס לו במעלה הרקיע, וציפיתי לרעיון מקורי מהשמיים, ואז... הוא הגיע!
"קאפקייקס שוקולד ארומטי בניחוח איטלקי" שיננתי לעצמי פתאום, "קאפקייקס שוקולד ארומטי בניחוח איטלקי". קפצתי מהספה בריקוד קל, רצתי למקרר, הערמתי ערמה של גזרים, בטטות, קישואים, דלורית, קצת דלעת, אפילו קצת ברוקולי, והתחלתי לבשל במלוא המרץ... מרק - לא כתום!
למחרת בארוחת צהרים, עם דפיקות לב מואצות קמעה, הודעתי להם שמצאתי מתכון מאלף, מרק שהם עוד לא טעמו מעולם, קוראים לו "מרק עשיר ומחמם את הלב", ויצקתי להם לצלחות את המרק ה"חדש" הזה, הם היו מרוצים עד הגג, אכלו בתאבון תוך שהם מנסים לשנן את שמו המעניין של המרק החדש.
ומאז ועד עצם היום הזה, חזר המרק הכתום הישן והרגיל שלי לשכון בשלום על שולחננו, אפילו עם שיבולת שועל, וקצת עדשים (בלי הגזמות, למדתי לקח!) הוא נאכל עד הטיפה האחרונה בהתלהבות יתרה, רק שאני נזהרת כמו מאש לא להתבלבל חלילה ולהזכיר בטעות את שם נעוריו של המרק.
הטריק הזה שיפר לנו את האיכות חיים בכמה רמות, הפך את הילדים למרוצים ומאושרים בלי כל תוספת מאמץ מצדי.
כך למשל, בכל ראש חודש יש לנו ארוחת צהרים חגיגית "פאי רועים בתוספת סלט ירוק רענן" אל תתבלבלו! אני מניחה את הפירה של ימי שני כערמה מעל הבשר הטחון של הקציצות של ימי רביעי, וכמובן אני חותכת סלט חסה או כרוב, שזה תמיד ירוק כמובן, ובד"כ גם רענן.. (ובבקשה אל תגלו להם!)
בסעודות שבת אני מגישה ארוחות גורמה, כל שבוע פינוקים חדשים! זהו, אני כבר לא מכינה לשבת מרק עם קנידלך, עוף, אורז, תפוחי אדמה וירקות מאודים ופשטידת פטריות, אני ממש מגוונת.
לפעמים אני מכינה: מרק הבית עם כדורי גן עדן, נתחי עוף תילאנדי ברוטב טריאקי, על מצע אורז עשיר לצד ירקות מוקפצים בתוספת קיש פטריות (עשיר) לפעמים אני מכינה מרק חורפי, עוף במשרה חמוץ מתוק מוגש לצד מלית של סושי עם חגיגה מוקפצת בצלחת ובתוספת מאפה אנגלי (נכון באנגליה אוכלים פטריות?) לפעמים אני מכינה כופתאות במשרה מרק מנחם, צלי עוף עטוף ברוטב בסגנון מפתיע, מוגש לצד ריזוטו עם רצועות גינה מרעננות, ובתוספת קיש בניחוח של פעם...
איזו אמא אני , אה? תנסו, זה עובד!
]]>
