כל עדה ומנהגיה, כל קהילה וחומרותיה. בזמן שבעדות הספרדים נהנים מקטניות לרוב, אחיהם האשכנזים נאלצים לוותר על האורז ולהסתפק בתפוחי אדמה על שלל צורותיו.
אבל זה לא נגמר שם: בקהילות החסידים יש שנוהגים שלא לאכול דגים כלל - למשל בחסידות ויז'ניץ. בחסידות חב"ד נוהגים שלא לאכול ירקות שאי אפשר לקולפם, ומשפחות רבות מוותרות למשל על אכילת עגבניות במהלך החג.
ומה עם שרויה? כאן כבר מדובר בחומרה שמקובלת על רבים משומרי המצוות. החשש שעומד בבסיס החומרא הוא שמא במצה נשאר גרגיר קמח שלא נאפה וכאשר יבוא במגע עם מים יחמיץ.
יש שלקחו את החשש משרויה רחוק: הם נוהגים להרחיק כל מאכל שיש בו נוזל בזמן אכילת המצה. יש שאוכלים שברי מצות בלבד ונמנעים מלנגוס במצה ישירות - שמא פיהם ישמש כלי לשרויה.
ומה לגבי תחליפי הקמח הנפוצים בחנויות? גם אם לא מדובר בשרויה או בקטניות, המהדרים מאוד יימנעו משימוש במוצרים תעשיתיים וייאלצו למצוא תחליפים ביתיים לכך.
כך למשל אטריות המרק האהובות, העשויות לאורך השנה מקמח או אורז, הופכות בחג הפסח לחביתיות. איך מכינים אותן? זה פשוט וקל:
מערבבים בקערה 3 ביצים, חצי כוס מים ומלח.
מחממים מחבת על אש נמוכה, ומוסיפים מעט שמן.
כשהשמן רותח, מניחים את בלילת הביצים על המחבת ומוודאים שהבלילה מונחת בצורה אחידה ושווה.
מטגנים כדקה והופכים את הבלילה לטיגון נגדי.
מקררים, פורסים לרוצועות דקות ומגישים עם מרק עוף.
]]>
