אילו היו קיימים בימי פנחס פרשני טלוויזיה ומנחי תכניות אירוח, כנראה אחת השאלות המעניינות שהם היו שואלים את הפרשנים למיניהם, הייתה האם "הקורבנות" של האירוע היו מודעים לאחריות המוטלת עליהם, להשלכות של מעשיהם, לעובדה שמה שנראה להם כמגוון אפשרויות הוא בפועל מצב של אין ברירה? ואם הזווית הזאת נראית לנו מגוחכת, בואו נשאל את עצמנו, האם היום, בעידן של הזדמנויות בלתי מוגבלות, אנחנו מודעים תמיד להקשר האמתי של המעשים שלנו?
כשאנחנו לא רואים את ההקשר, אנחנו בעצם לא רואים את הגבולות, וכל בקבוק מים הוא בקבוק מים פשוט שמחירו מספר שקלים בודדים. כשאנחנו מודעים לצימאון הרב השורר סביבנו, גם ההסתכלות על המוצר שאנחנו מחזיקים ביד משתנה לגמרי. והמודעות המתמדת להקשר הרחב של המעשים שלנו הייתה אולי מאלצת גם אותנו להסתכל גם שונה על "החטאים הקטנים" ו"העבירות לא משמעותיות" שלנו. בדיוק כפי שקפיצה קטנה על גשר איתן מברזל שונה בתכלית מקפיצה על גשר חבלים צר.
וכפי שכולנו זוכרים, כל העולם כולו הוא גשר צר מאוד, והליכתנו עליו חייבת להיות מורכבת מצעדים מדודים ומחושבים, ולא קפיצות שובבות. כי כשהאחריות גדולה וההשלכות כבדות, אין מרחב ל"סטיות קטנות" מהמסלול. כי לצערנו לא בכל דור קם פנחס שיכול להראות לכולנו את ההקשר הנכון של הדברים ולמנוע נפילה מהגשר הצר של עם ישראל.
כדי להפיג מעט מהמתח של הפרשה ושל הימים האלה בכלל, בואו נראה כי להקשר יכולה להיות גם השפעה חיובית, ובשונה מאירועי הפרשה, בהקשר של בישולים, גם שיפוד יכול להיות דבר לא מאיים כלל.
שיפודי חזה הודו בנוסח המזרח הרחוק
1 חזה הודו בינוני חתוך לריבועים
1 כף רוטב סויה
1/3 כוס מיץ אננס
1 כף שמן
3 שיני שום מעוכות
1 כפית ג'ינג'ר מגורר
½ כפית פלפל שחור טחון
1 קופסת פטריות שמפיניון
1 כוס עגבניות שרי
1 בצל בינוני חתוך לעיגולים
מכינים תחמיץ: מערבבים היטב רוטב סויה, מיץ אננס, שמן, שום, ג'ינג'ר מגורר ופלפל. משרים את קוביות הבשר בתחמיץ במשך שעתיים, הופכים מדי פעם.
משחילים קוביות הודו על שיפודים לסירוגין עם טבעות בצל, פטריות שמפיניון ועגבניות שרי.
צולים את השיפודים ומברישים אותם בתחמיץ לפחות פעם אחת בזמן הצלייה.
]]>
