שאלה דומה מתעוררת אצלנו גם כשקוראים את פרשת "פקודי". בסיום פרויקט כה נעלה כמו בניית המשכן היינו מצפים כמובן לאיזשהו אירוע שיסכם את התהליך הרוחני שעבר עם ישראל. וקצת פחות אוליי היינו מצפים לפעילות חשבונאית מורחבת של משה המציג את כל ההוצאות הכרוכות בבניית המשכן. שוב תהליך רוחני מתקיים תוך הדגשת דברים חומריים שלכאורה ניתן היה לדלג עליהם.
אך ללחם על השולחן במהלך ברכת המזון יש משמעות רבה שלא ניתן לדלג עליה. כמו שמסביר הרב וינר, אם אנו רוצים לקבל את כל השפע עליו אנו מבקשים בברכת המזון, אנחנו צריכים לתת לשפע הזה אחיזה חומרית כלשהי בביתנו. הרי בורא העולם יוצר לנו את השפע מכל סוג שהוא לא כ"יש מאין", אלא על ידי ריבוי של מה שיש לנו כבר.
ואף שלמשה היו לא מעט סיבות חברתיות ואף פוליטיות לנהוג כפי שנהג, מעניין דווקא לראות כמה היה חשוב להדגיש את כל הבסיס החומרי שיש כעת לעם ישראל למשיכת השפע הרוחני. ואנחנו הרי פעמים רבות כל כך מתרכזים בשפע המיוחל, בחלומותינו ובציפיותנו, שפשוט לא נשאר לנו כבר זמן וכוח ליצור, להדגיש ולטפח את הבסיס שיש לנו כבר היום. לעיתים זה נראה לנו אפילו מגוחך. כי אם למשל, העבודה שלי היא זו שגורמת לי צער רב בגלל הפרנסה הדלה שהיא מביאה לי, כיצד אוכל לראות בה לא קללה, אלא בסיס לשפע? ואם גופי גורם לי לדמוע כל פעם שאני ניגשת למראה לחלום על אותו יום בו אהיה סוף-סוף רזה ויפה, כיצד אוכל לראות בטונת שומן הזאת בסיס ליופי? ודווקא הפרשה "המשעממת" שלנו מאפשרת לנו השבוע לחשוב בצורה קצת שונה על כל הדברים החומריים שיש לנו. ומאפשרת לנו אולי לראות בהם לא רק פיסת לחם מיותרת, אלא גם חלק בלתי נפרד מהתהליך הרוחני וגם בסיס לשפע.
וכדי שהשבוע נדע להתרגש באמת משאריות הלחם אחרי הארוחה, נכין מהן קינוח יפה וטעים.
עוגת לחם ותפוחים.
10 חתיכות חלה יבשה
2 כוסות חלב
2 ביצים
4 תפוחים גדולים קלופים
½ כוס סוכר
1 כפית קינמון
2 כפות חמאה
מעט אבקת סוכר
טורפים מעט את הביצים ומערבבים עם החלב. טובלים 5 חתיכות לחם בתערובת ביצים וחלב ומניחים בתבנית משומנת.
מגרדים את התפוחים על פומפיה, מערבבים עם סוכר וקינמון.
טובלים את הלחם הנותר תערבות הביצים והחלב ומניחים מעל התפוחים. ממיסים חמאה, מערבבים עם תערובת הביצים והחלב הנותרת ושופכים מעל הלחם.
אופים במשך 30 דקות בחום של 180 מעלות. לפני ההגשה בוזקים אבקת סוכר מעל העוגה.
]]>
