הרב אהרן קוטלר חושף: "קרליבך מעולם לא עף מלייקווד"

למרות שהוא משמש כ'מנהל', הוא מוכר כאיש של צורה. הבחורים, האברכים וצוות הישיבה, לא מתייחסים אליו כאל סתם מנהל, אלא מקפידים לקרוא לו 'הרב', ואף מתייעצים עמו בשיקולים רוחניים.

הרב קוטלר, חולש על מעצמה אדירה, שבמושגים אמריקאים היא פלא. בשונה מישראל, בה עולם התורה מובן מאליו, אצל האמריקאים יותר ברור כי צריך ללכת לעבודה ולהביא פרנסה הביתה, משכך, ההישג של 7,000 לומדים בישיבה, כאשר בכל 'זמן' נכנסים כ-500 בחורים חדשים, הוא הישג אדיר.

בדרכו, הוא הממשיך הישיר של אביו, ראש ישיבת ליקווד הגאון רבי שניאור קוטלר, ושל סבו מייסד הישיבה - מרן הגאון רבי אהרן קוטלר זצ"ל שעל שמו הוא קרוי. אחיו, הוא ראש הישיבה הנוכחי, הגאון רבי מלכיאל קוטלר שיבדל"א.

ניהול הישיבה "לשם שמיים" הוא בדמו של הרב קוטלר, למחייתו הוא מתפרנס מעיסוקים רבים צדדיים, אך הדבר הכי חשוב מבחינתו זו הישיבה, בה הוא רואה את עצמו ממשיך את השושלת המפוארת שמתחילה ממרן רבי איסר זלמן מלצר - חמיו של סבו המיתולוגי.

במהלך הראיון, נשאל הרב קוטלר על תופעת "הפריזר" - ארבעת חודשים הראשונים בקיבוץ שבהן אסור לצאת לפגישות שידוכים. הרב לא חיבב את העיסוק בנושא, ואמר כי "זה נושא כל כך ממוקד וצר, שזה לא משקף את לייקווד בשום דרך".

הרב גולדשמידט המשיך וסיפר כי "היה בחור אחד חסידי, שהתארס בתקופת ה'פריזר', וכולם אמרו – הוא עובר על התקנות! ואז אמרתי: 'התקנות הן לא לצאת לדייטים, אין תקנה שאסור להתארס. אם אתה מוכן להתארס בלי לצאת לדייטים, אין בעיה!'". בתגובה, אמר הרב קוטלר: "נכון, קוראים לזה באשערט' (שידוך משמיים. ח"ב)".

במהלך הראיון המרתק, הוא מתייחס לאחד המיתוסים הגדולים עליהם גדלו חובבי רבי שלוימלה קרליבך, כי ר' אהרון (קוטלר. ח"ב), סביו, זרק בחמת זעם את קרליבך מהישיבה לאחר שהתברר לו כי הוא מנגן בגיטרה במעורב. ר' אהרון, הנכד, מפריך את המיתוס ואומר: "אחד הדברים שאני אוהב בתפקיד שלי הוא שיש הרבה מיתוסים שאני שומע, שכל כך מקובלים בציבור, שהם בעצם מספקים, אתה יכול לקרוא לזה במובן מסוים, נחמה להמונים".

"שלמה קרליבך מעולם לא נזרק מלייקווד", אומר הרב קוטלר בביטחון, "ר' אהרן אהב אותו, הוא היה כפי שכולנו יודעים, בעל נטייה מוזיקלית מדהימה, הוא ניגן בגיטרה בשבע ברכות של הוריי, הם עשו קומזיץ, הם כיבו את האורות בחדר, ישבו על הרצפה, ואני, רק, אני לא יודע עד כמה הוא למד, אני לא הייתי שם אז, אבל אני יכול להעריך שבנקודה כלשהי בחייו הדחף והעניין המוזיקלי שלו עברו את הרצון שלו ללמוד בישיבה".

בהמשך הראיון הוא מתייחס לספרו של רבי נתן קמינצקי, 'עשייתו של גדול', שבו קבע כי לסבו היו "יצרים", קביעה שהובילה לחרם על הספר, וכן על אופן ניהול הישיבה ומסביר מדוע הישיבה אינה "בית חרושת", למרות גודלה.

צפו בפרומו מתון הראיון המלא שיפורסם במוצאי שבת ב'כיכר השבת'