"מצאנו תינוקות, שרופים; היה קשה לראות את זה" | מצמרר

שמחה גריינמן, מי שמפקד על כל איסוף הנתונים כאן בעוטף עזה, זה נראה שאנחנו עומדים על אתר בניה, אבל אנחנו עומדים על בתים שהיו כאן עד לפני חודש. בתים שנרצחו בהם ילדים ומשפחות...

ולהתעלל, לפי התיאורים שאתה מתאר

"ההרג שלהם לא היה הרג פשוט בכלל. כל דבר היה עם התעללות בדרך. כמה שיותר. כמה שיותר להתעלל. ואנחנו רואים את זה גופה אחרי גופה. כל בית שאנחנו נכנסים אנחנו רואים דברים איומים. פה (הריסות הבית עליו נערך הראיון) זה משהו שאנחנו מזועזעים ממנו".

אבל בשעה שאחרי, כשאתה אוסף מפה תינוק עם סכין שנעוצה לו בפנים. שרוף. ועוד תינוק. רק בזירה הזו. אתה חוזר הביתה - יש לך ילדים, איך אתה מצליח לתפקד? אני, רק מהתיאורים כאן בבארי, אני חוזר הביתה בן אדם אחר

"אנחנו אנשי אמונה. הקב"ה שם לכל אחד את היכולות. לכל אחד הוא נותן את הכוח להמשיך. אני נכנסתי לזק"א לפני המון שנים. קרוב ל-32 שנה. וראיתי. הייתי בפיגועים בכל מיני מקומות. אנחנו יודעים דבר אחד. שאנחנו שליחים לכבוד המת! זה ה-א' ב'".

אתה כבר חודש בתוך בארי. בכל הקיבוצים. כשהיית בדרך לכאן בפעם הראשונה, האמנת שאלו הזירות שאתה הולך לטפל בהן?

"ממש לא. כשאני יצאתי מהבית, במוצאי שבת (שמחת תורה) השיחה הראשונה או השנייה שקיבלתי מחיים - "תתפוס את המשאית, תעוןף לכיוון שדרות". אמרתי לעצמי, אוקיי. בראש התגלגל לי - הר נוף, התגלגל לי נווה יעקב, פיגועים גדולים, בתי כנסת".

לא נעים לומר - פיגועים סטנדרטיים

"כן. אכן סטנדרטיים. אף אחד לא חלם שאני אגיע לכביש 34 ולראות שמה למעלה מ-34 גופות על הכביש הראשי. המשאית שלי הייתה מלאה ב-72 גופות בנגלה הראשונה שהגעתי לבארי. כמויות מטורפות של גופות. וזה היה על הכביש הראשי. אחר כך כשאתה נכנס ליישובים - בכלל, אתה רואה את ההתעללות שהיה בדרך, את ההתנהגות של "לא מעניין אותנו מימין ומשמאל", התעללות - בכיף הם עשו את זה.

"יש מקומות שאתה רואה שהמחבלים ישבו ואכלו בזמן שהמשפחות עדיין היו בחיים. לפי המידע שיש. לפי הנתונים שיש. הם ישבו ואכלו וראו איך שהאנשים סובלים. ואז, לאט לאט, בסוף הרגו אותם גם כן".

ושרפו

"כן. במקומות שהם (המחבלים) לא יכלו להיכנס לבית אז הם ישבו ואכלו ושמו אחרי זה גלגל ליד הממ"ד ושרפו את כל המבנה. וזה היה אחרי שהם לקחו את הזמן שלהם. אכלו, בזזו, אתה רואה את כל הבתים ככה".

אנחנו כבר חודש אחרי הטבח הנוראי הזה - מתקפת הפתע של חמאס, רוב הבתים כאן בבארי, אומרים לי, "ככהן - אתה עדיין לא יכול להיכנס". אמרו לי שחודש עסקו רק באיסוף הגופות. עכשיו יש את הממצאים ואת הדם. זה בלתי נתפס?!

"זה כמויות כמויות כמויות של בתים. להיכנס אליהם זה לפעמים בתים שלוקחים 5 דקות ויש בתים שגם 8 שעות. אם היה פיצוץ של רימון בחדר, 6 או 8 שעות של ניקוי וניקוי וניקוי".

יש רגעי שבר?

"בודאי שיש. אבל הרגעי שבר האלו הם באיזשהו מקום גם החיזוק שלנו. כי אנחנו יודעים שמה שאנחנו עושים זה לשם שמים".

אגב; למזלינו ב-3 דקות הללו לא שמענו פיצוצים ברקע אבל אתם עובדים גם תחת אש. הן ברקטות שמשוגרות לכאן והן מההתקפות והפיצוצים ששומעים כאן מאחורה - ק"מ ספורים מרצועת עזה

"בהחלט. בהחלט. זה דברים שאי אפשר להתרגל אליהם. אתה כל שניה פתאום קופץ. כל שניה יש לך פתאום צבע אדום, זה דברים שאנחנו לא רגילים אליהם במרכז. לא מכירים מהאזור שלנו בארץ. פתאום צבע סגול. תחכה כי יכול להיות מטר של פצמ"רים. וזה לא נגמר. אנחנו עובדים פה ועד הרגע האחרון ועד הטיפה האחרונה של הדם זה המטרה שלנו. להביא לקבורה".

שמחה גריינמן. מה אני אומר לך. פעם הייתי אומר למתנדבים חרדים "כולנו מודים לכם הצופים", כאן אתה רואה באמת שכל עמם ישראל כולו מחבק אתכם ואומר לכם תודה על העבודה הבלתי אנושית שאתם עושים פה

"כן. התפילות שלנו לקדוש ברוך הוא, והבקשה שלנו מכולם, תתפללו שנישאר שפויים. זה הדבר היחידי שאנחנו יכולים לבקש".