השבוע מתארח בתוכנית 'המבדיל', אלי ביר נשיא 'איחוד הצלה', כדי לספר על הארגון שמציל אנשים כבר שנים ארוכות, ומאיפה הרעיון הגיע.
אנחנו רגילים לראות אנשי הצלה המגיעים תוך דקות ספורות ופחות לכל אירוע, ומיד מתיישבים להציל חיים, מה שבמקומות אחרים בעולם היה לוקח זמן רב, ולעיתים רבות - גובה חיים, וגם בישראל, מציאות כזאת לא הייתה תמיד.
ביר שהתנדב כבר בגיל צעיר למד"א מספר על הרגע המכונן בו הכל השתנה: "הגענו באמבולנס לאירוע של ילד קטן שנחנק, 21 דקות אחרי. ניסינו וניסינו אך לבסוף היינו צריכים לכסות את הילד בסדין לבן. שם שאלתי את עצמי, למה לא הגיע מישהו לפנינו. זמן ההגעה הממוצע לאירוע הוא משהו כמו רבע שעה, ועד אז, הכל יכול להשתנות. אז המהפכה מתחילה, אנחנו לא מזלזלים ביכולת של האמבולנס לשנע חולים, אבל להציל חיים - זה השכן בדלת ליד".
קבוצת אנשים מתאחדת יחד לחטיבה אחת מגובשת, ולאט לאט מתאחדים אנשי ההצלה השונים בארץ לארגון 'איחוד הצלה', כשתוך כדי רבים נוספים מוכשרים על ידי הארגון כדי להפוך בעצמם לחובשים, ולכאלו שיודעים לטפל בפצועים.
נקודה מיוחדת באופי הארגון הוא האיחוד, הקיבוץ של האנשים השונים, החרדי, החילוני ושאיננו יהודי, לכדי מקשה אחת שעובדת יחד כדי להציל חיים. מקשה כזאת המורכבת ברובה מאנשים חרדים, יוצרת קירוב לבבות גדול בקרב העם. המציאות הזאת שישנם כל כך הרבה חובשים וחובשות חרדים, שאנשים פוגשים בהם ביום יום ולא דרך מסכי הטלוויזיה, מראה לעם את הפנים היפות של כל קבוצה.
כדי למלא את הצורך ההומניטרי, גיטי ביר, אשתו של אלי, מקימה את קבוצת הנשים, שתפקידה לטפל בנשים במצבים שונים, שיתעדפו שנשים אחרות יטפלו בהן.
בתכנית האירוח "המבדיל" מתארחים מידי שבוע, יוצרים, אמנים, אנשי תרבות ודמויות שונות מרחבי העולם, שידברו על נקודות אור שונות שפגשו במהלך חייהם.
את התכנית מגיש האמן והיוצר זלמן שטוב, בהקדמה של הבדלה בסגנון קרליבך, וברעיון קצר מתוך הפרשה. שבוע טוב וחורף בריא.