אחרי ויכוח ארוך, שנפרס על שבועות של דיונים, מסמכים ומכתבים, הוסר סוף-סוף הווטו, וכן מינינו אתמול שני שופטים שלא עברו את "ועדת השניים": השופט רון סולקין מונה לבית המשפט המחוזי "מרכז" בלוד, והשופטת הדסה אסיף מונתה מינוי-בפועל לבית המשפט המחוזי בתל אביב. זה לא היה קל, אבל זה היה חייב לקרות, אחרת היינו מסכימים, למעשה, לנוהג הפסול שהפך את הועדה לבחירת שופטים על תשעת חבריה, לחותמת-גומי נשיא ביהמ"ש העליון (במקרה שלנו: ממלא מקום הנשיא, כי נשיא עדין לא מונה, כזכור).
הכל התחיל כשהעליתי באחת מישיבות הועדה את שמה של שופטת שלום שחשבתי שנכון יהיה לקדם לבית המשפט המחוזי. לתדהמתי שמעתי את השופטים אומרים, שמדובר אמנם בשופטת טובה, אבל הם יצביעו עבורה רק בתנאי שהיא "תעבור קודם את ועדת השתיים". מה? למה? איך יתכן שועדה של שני שופטים, תוכל לייצר תנאי-סף שבלעדיו שיקול הדעת שלנו, חברי הועדה, בכלל לא יכול להתחיל להיות רלוונטי? האם יש כאן סוג של ווטו של השופטים, שהופך אותנו – יתר חברי הועדה – לחברים סוג ב'?
לא מתקבל על הדעת - חשבתי, ושלחתי מכתב ליו"ר הועדה, שר המשפטים יריב לוין: "אבקשך להעלות לסדר היום של הועדה את נושא ועדת השניים: תפקידה הרשמי, הרכבה ואופן פעילותה, והשפעת המלצותיה על כלל חברי הועדה" – כתבתי ליריב, וביקשתי שכבסיס לדיון יונחו בפנינו נוהל "ועדת השניים", מועדי הפגישות הקרובות שלה עם מועמדים לבתי המשפט המחוזיים. "אני רואה דחיפות רבה בקיום הדיון, לנוכח העובדה שהליך בחירת השופטים לבתי המשפט המחוזיים כבר נמצא בעיצומו, וחובה עלינו לוודא שהמועמדים יזכו להליך הוגן ומועיל, וכך גם הציבור" – הוספתי.
נעשה רגע סדר: הליך בחירת השופטים מתנהל על פי חוק, וכולל שני שלבים: בשלב הראשון מכניסים חברי הועדה שמות של מועמדים ל"רשומות". שלושה גורמים רשאים להכניס שמות ל"רשומות": שר המשפטים, נשיא בית המשפט העליון, וקבוצה של שלושה מחברי הועדה שמשתפים פעולה ביניהם. לאחר השלב הראשון הזה מתפרסמות ה"רשומות" להערות הציבור, ואז מגיע השלב השני, ובו משמשות ה"רשומות" בתפקיד ה"סל" שמתוכו, ומתוכו בלבד, יכולה הועדה בת תשעת החברים לבחור את השופטים.
לשלב הראשון, ואליו בלבד, נועדה "ועדת השניים": לשמש כ"ועדה מייעצת" לנשיא בית המשפט העליון בלבד, שהוא – כזכור – אחד מתוך שלושה גורמים שמכניסים שמות לרשומות. על פי "נוהל ועדת השניים" (שאינו חלק מהחוק, אלא נוהל פנימי של בית המשפט העליון) ממנה "הנשיא" ועדה של שני שופטים שתפקידם לסייע לו לבדוק את מי מבין שופטי השלום כדאי ורצוי "להכניס לרשומות", כלומר להכניס לאותו "סל" של מועמדים שמתוכו תתבצע לאחר מכן הבחירה. הא ותו לא.
אם החזקתם ראש עד עכשיו, אז אתם מבינים שרגע אחרי שהמועמדים נכנסו ל"רשומות" – ועדת השניים אמורה להפסיק להיות רלוונטית, ובודאי לא יעלה על הדעת שהמלצותיה ל"נשיא" כיצד לפעול בשלב הראשון, יהפכו להחלטות שמייצרות מחסום בלתי-עביר בפני כל יתר שמונת החברים בשלב השני – שלב בחירת השופטים. מצב כזה עושה צחוק מהחוק: הוא הופך את המועמדים שהוכנסו לרשימה ע"י שאר חברי הועדה ל"מועמדים פיקטיביים" משוללי סיכוי לקידום, ואת הועדה לבחירת שופטים לועדה פיקטיבית, שכפופה לאותה "ועדת שניים". מצב בלתי נסבל, תסכימו אתי.
לא אכניס אתכם לכל פרטי הדיון שהתנהל בועדה בנושא הזה, אבל כן אציין כי באופן לא-מפתיע התברר, שאכן השופטים חברי הועדה מתכוונים להצביע, בשלב השני, אך ורק עבור מועמדים שועדת השניים המליצה בעד קידומם. הנימוק המוצהר: הרמה המקצועית הגבוהה של בדיקותיה, ובין היתר הראיונות המעמיקים שהיא מקיימת עם שופטי-השלום המעוניינים בקידום. פתאום התברר, שהראיונות שאנחנו, חברי הועדה לבחירת שופטים, מקיימים באופן רשמי עם המועמדים הללו באולם מפואר של בית המשפט העליון – גם הם ראיונות פיקטיביים, כי הראיונות הקובעים-באמת מתקיימים בפורום אחר, אצל ועדת השניים. ומיהם המועמדים שממתינים לראיון כזה? – מסתבר שאלה מועמדים ששר המשפטים הכניס לרשימה, ושטרם זכו ב"תעודת ההכשר" של ועדת השניים. והנה - כך נמסר לנו - הם צפויים להופיע בפניה שוב בעוד ימים ספורים. (לחדי-העין שביניכם: נכון, אתם צודקים, אין שום בסיס בנוהל לזימון של המועמדים הללו, הרי השאלה שעומדת עכשיו אינה "האם כדאי להכניס אותם לרשימה", אלא רק האם להצביע בעדם אחרי שהם כבר נכנסו לרשימה באמצעות שר המשפטים...)
המידע הזה, על שני המועמדים החשובים שלנו, שהם-הם שמונחים עכשיו על שלחנה של ועדת השניים, ובשבוע הבא "יגזר דינם" ע"י אותה ועדה באופן כל כך לא סביר – המידע הזה הפך את הדיון התיאורטי-כביכול, למוחשי ומעשי עד מאד. בבת אחת התבהר לנו, עד כמה הפעלת הועדה לא רק סותרת את נהליה-שלה, אלא מאיימת איום ישיר על הסיכוי שלנו לבחור בשופטים שאנחנו יודעים שהם ראויים ורצויים לנו מאד.
רגע לפני שפרשת השבוע שלנו מפרטת את ההלכות המדויקות על פיהן נכנס הכהן הגדול לקודש הקודשים ביום הכיפורים, היא פותחת בפסוק "וידבר ה' אל-משה אחרי מות שני אהרן, בקרבתם לפני-ה' וימותו". "מה תלמוד לומר?" שואל רש"י, כלומר: למה צריך לציין כאן את מות בני אהרן? וכתשובה הוא מביא את דברי רבי אלעזר בן עזריה: "משל לחולה שנכנס אצל רופא. אמר לו: אל תאכל צונן ואל תשכב בטבח. בא אחר ואמר לו: אל תאכל צונן ואל תשכב בטבח, שלא תמות כדרך שמת פלוני. זה זרזו יותר מן הראשון" – כשהמשמעות המוחשית ניצבת לנגד עינינו, אנחנו מבינים יותר למה צריך להתאמץ. זה בדיוק מה שהבנתי באותו דיון.
עוד באותו שבוע פניתי במכתב דחוף לממלא מקום הנשיא, השופט פוגלמן, וביקשתי להשתתף כמשקיפה בראיונות הללו "על מנת לאפשר התרשמות ישירה מהראיון ומתכניו, ולמנוע מצבים של אי-אמון במסקנותיו". הודעתי שאפנה את סדר היום שלי ככל שידרש, ובלבד שאוכל להשתתף בראיונות האלה, שעלולים לחסום שוב את קידומם של שופטים, שבעינינו הם מאד ראויים ומאד רצויים. אל תהיו במתח, לא קיבלתי את הסכמת כבוד השופט פוגלמן. ואל תהיו במתח גם מתוצאות הראיונות: המועמדים שלנו "לא עברו (שוב) את ועדת השניים".
אבל הסירוב הזה לא היה סוף-פסוק. כי טעמו הרע נכח בחדר הדיונים של הועדה, והמראה שהתעקשתי להציב בפני חבריה המשיכה לעמוד שם ולשקף את העוול. ולכן, בכל זאת, הצלחנו! בהצבעה של אתמול צלחנו את המחסום הבלתי-עביר הזה, וההישג הזה הוא לא רק של שני השופטים החשובים שהצליחו "לעקוף את המחסום", לא רק של הציבור שיזכה ליהנות מפועלם בבתי המשפט, זה הישג של הדמוקרטיה הישראלית, של הזכות לבחור ולהיבחר ללא משוא-פנים, וללא חסמים בלתי-חוקיים. הוא הושג בזכות שיתוף פעולה נדיר שהצלחנו לייצר בינינו, שלושת חברי הועדה חברי הקואליציה, ובזכות הקשב המיוחד שהצלחנו לייצר בפורום הועדה לעמדות הערכיות שלנו, לאמת הדמוקרטית שאנחנו מביאים אתנו אל השלחן המורכב הזה, ולדרישה שלנו להליכים הוגנים ושוויוניים.
יחד עם השופטים סולקין ואסיף, מינינו אתמול עוד שלושים שופטים לבתי המשפט השונים בארץ, בהם רבים שאני שמחה מאד בבחירתם, (ואחרים שנאלצנו להתפשר עליהם, כדי לקבל את חלקנו במינויים) והבאנו בשורה להם ולציבור שחפץ במינויים.
שבת שלום!