באחד הימים של חודש אדר בשנת תרי"ח (1858) בערב חורפי שיכול להיות רק בעיר לְבוֹב (למברג), נכנסו לחצרו של הפרנס יצחק קלישר סלתא ושמנה של חכמי העיר, בכדי לבדוק מכונה חדשנית לאפיית מצות.
השתתפו בבדיקה, הגאון רבי יוסף שאול נתנזון, רבי בנימין זאב וולף בלומפלד, דיינים ואישי ציבור נוספים.
העובדים החרוצים עירו קמח אל הקערה, אחרים שפכו מים, השאר גיבלו את התערובת, והעיסה נכנסה לחריץ במכונה שהיתה אמורה להוציא רדידי בצק דקים שישלחו ישירות לתנור החם. אלא שהמכונה פלטה פיסות בצק קרועות ומפוררות והניסוי כשל.
תדהמה אחזה את הנוכחים שקיוו שמכונה זו שקבלה הכשר מרבה הנודע של ברלין רבי יעקב יוסף אטינגר תייצר מצות זולות לקהילות היהודיות ברחבי אירופא המזרחית.
גיסו של הרב נתנזון המפורסם, רבי מרדכי זאב איטינגא, שמראש התנגד למכונה זו, יצא מהמקום בחרי אף ודעתו השלילית על המכונה נתקבעה סופית.
הבְּעֵרָה שגרמה לבְּעֵרָה
כך למעשה הבְּעֵרָה הקטנה בתנור המצות, גרמה לבְּעֵרָה גדולה ועצומה בחצרות הדיינים הרבנים והאדמו"רים למשך תקופה ממושכת.
גיסים אלו, הרב נתנזון והרב איטינגא, שנכחו במעמד הבדיקה היו ידידי נפש. הם למדו ביחד עשרים שנים, וחיברו יחדיו חידושי תורה אותם העלו על הכתב בשם 'מפרשי הים'.
הגאון רבי עקיבא איגר הגדיר את שני גיסים אלו במכתב: "אהוביי ידידיי, הנהו תרי גיסי האפרתים, הרבנים המופלגים, החריפים והשנונים כלולי המדע, חכמים ונבונים".
חתנו הנודע החתם סופר כתב עליהם: "הנהו תרי צנתרות המריקים מאליהם זהב יקר מפנינים, חריפים ובקיאים ומשוננים".
תיאורים מפליגים אלו נכתבו על הגיסים עוד בשנות העשרים לחייהם בלבד.
בימינו, מחלוקת בירושה כספית או ירושה רוחנית מייצרת מחלוקת בהשקפה, ואין צורך בדוגמאות. אצל גיסים גאונים אלו, מחלוקת הלכתית של איסור או היתר מצות מכונה, יצרה סכסוך עצום ביניהם, מה שגרם בבוא הימים לסכסוך ירושה.
היזם החרוץ איציק זינגר
מצות מכונה, הוכנסו לראשונה לשוק עשרים שנים קודם לכן בעיירה קטנה ליד נהר הריין בחבל אלזס. איציק זינגר קראו לו ליזם החרוץ שרבים חבים לו את עונג חג הפסח.
הוא הגה את רעיון המכונה ולאחר שפנה לרבני העיר רפשביר הרב ליפמן בלוך והרב מיכאל סעריף, שניהם חתמו על אישור ש"ואין שום חימוץ בהם כלל". רבנים נוספים הצטרפו להכשר מצות מכונה, והכל היה נראה חלק לקראת המצאה שתשנה את פני העולם היהודי לפחות בחג הפסח.
המתירים הראשונים על מצות מכונה - גאוני גרמניה
רבנים הכי חשובים בגרמניה שלחמו בעוז כנגד הרפורמים ומזימותיהם חתמו על הכשר המכונה, כגאון רבי יעקב יוקב אֶטלינגר בעל ה'ערוך לנר', וראש ישיבת פיורדא רבי אברהם בנימין וולף המבורג. כך מצות מכונה פשטו בכל ערי צרפת, במרבית ערי גרמניה אוסטריה ואנגליה עד שהם הגיעו לפולין וגליציה שם התעוררה אחת המחלוקות הקשות ביותר שידע העם היהודי.
בתקופה בה העם היהודי עמד מול גייסות המשכילים, באו לעולם מצות מכונה, ובדיוק מהאזורים בהם הרפורמה עשתה שמות.
בפולמוס ההלכתי התערבו כל גדולי הרבנים, ביניהם רבה הנודע של ברוד הגאון רבי שלמה קלוגר שדחה על הסף את המכונה, ובסיס חששו היה מאת המשכילים.
בלמברג המצב היה שונה. לאחר רצח הרבאי הרפורמי הרידיקלי אברהם כהן, הרפורמים הבינו שיש לעבוד עם השמרנים במקל וגזר, והם מינו את הרב ד"ר שמעון שוואכר שייאש את משרת המטיף בטמפל הרפורמי.
מול שוואכר עמד הגאון רבי יוסף שאול נתנזון שנהג אתו בטקטיקה שונה. במקום להרחיקו ולנדותו הוא קירב אותו ובכך שמר עליו לבל יפרוץ פרצות בקודשי ישראל. המשכילים הכתירו אותו כ"מטיף" בעלמא, לעומת הרב נתנזון שהגדירו "הרב החכם הדרשן, המליץ המפואר מו"ה שמעון אריה שוואכר נ"י, דורש טוב לעמו פה קהילתינו".
ישנם שהסבירו את היתרו של הרב נתנזון למצות מכונה, בדיוק בשל רקע זה. אילו היה אוסר את המכונה, שוואכר היה הולך לזרועות הפתוחות של המשכילים, והעסק היה אבוד.
לפי דעה זו (הובאה בחוברת המשובחת 'סופה וסערה' - הפרשיות הגדולות שהסעירו את עולם ההלכה, חלק רביעי מאת הרה"ג ר' חנוך טוביאס ממנו ינקנו את רוב מאמר זה), גם הרב קלוגר שאסר, והרב נתנזון שהתיר - לדבר אחד נתכוונו.
יערות עד נגדעו, ונהרות דיו זרמו בנושא זה של מצות מכונה, ולא ניתן לְמַצּוֹת במאמר קצר זה את פולמוס היתר מַצּוֹת מכונה. זכינו שבחודש אדר האחרון הודפס מחדש באותיות מאירות עיניים קונטרסים 'מודעה לבית ישראל' מטעם הרבנים האוסרים, ובראשם הגאון רבי שלמה קלוגר אב"ד ברודי, וכן קונטרס 'ביטול מודעה' ובו דברי הרבנים המתירים ובראשם הגאון רבי יוסף שאול נאטאנזאהן אב"ד לעמברג.
לספר שבתוכו הובאו הקונטרסים, נוספו שני מאמרים מחקריים מקיפים מאת הרב ד"ר אליעזר בראדט על ראשית הפולמוס בגליציה, ומאת ידידי החוקר התורני הרב יחיאל גולדהבר אודות הפולמוס בירושלים בו נחשפו תעודות רבות אודות פולמוס מצות מכונה שהתרחש בירושלים לפני כמאה ועשר שנים.
בהקדמה נכתב: "לא באנו בהדפסת ספר זה ח"ו להכניס ראשינו במעונות האריות, רק מי שירצה לדעת תוכן המחלוקת ויתדותיה, על מה סמכו המתירים להתיר ומה חסרון ראו מהאוסרים לאסור בתוקף, יהיו לפניו במקום אחד כל הסוגיא ויהא מונח לפניו כשלחן ערוך"[1].
"אין ללמוד מהאשכנזים - בחוקותיהם לא תלכו"
ב'סופה וסערה' נטען שמשפט נוקב שכתב רבי שלמה קלוגר על חכמי גרמניה, הרתיח עסקנים מקומיים שנחרדו לקרוא על דפי עיתון המגיד: "אין ללמוד מהאשכנזים, כי לא מהם ולא מהמונם, ובחוקותיהם לא תלכו" כנגד גאוני גרמניה.
משפט זה נכתב בלהט המלחמה כנגד הרפורמים ולא כנגד גאוני יהדות אשכנז הנאמנה. אלא שעיתונאים בעיתון 'המגיד' פרסמו והדגישו את שורה זו, וגרמו למחלוקת אדירים בין גאוני הדור ההוא.
בערב שבת הגדול תרי"ח (1858) פורסמה ב'המגיד' ידיעה שסקרה את פולמוס מצות מכונה. לאחר חג הפסח בחודש אייר, פורסמו שני מחאות מאת רבי יוסף חיים קרא ורבי צבי הירש קלישר.
ראשון הגיב רבה של פורדום רבי יוסף חיים קרא שלא שמע על רבי שלמה קלוגר האוסר, לעומת רבי מרדכי זאב איטניגא שהכירו ונזהר בכבודו.
לא נוכל לצטט את מכתבו הקשה שנכתב בסערת רגשות, שכן מכתב זה גרם ביתר שאת ללהבות המחלוקת להתעצם לגובה מרקיעי שחקים. הלצותיו מגאון ישראל רבי שלמה קלוגר גרמו לרב קרא לחזור בו ולהתנצל.
"בכל דור תאכל חרב הוויכוח במלחמתה של תורה, ואין כל חדש תחת השמש"
אם אתם גולשי 'כיכר השבת' מבינים שמחלוקת הלכתית יכולה להיות בין גדולי ישראל, ובפרט אם היא הלכתית ולא השקפתית, מסתבר שבדורות ההם היו מקוראי 'המגיד' שהזדעזעו ממחלוקת זו, שלוותה בהשמצות קשות, ולכן רבי מתתיהו שְׂטרָאשוּן מוילנה הגיב לקוראי המגיד והסביר להם שאין רע במחלוקת הלכתית: "כי בכל דור ודור כזה וכזה תאכל חרב הוויכוח במלחמתה של תורה וחכמה, ואין כל חדש תחת השמש".
כאמור רבי יוסף חיים קרא התנצל: "אחרי שומעי מתהילת האיש שלמה, וכי הוא גדול ליהודים, אמרתי בלבבי הם עון טבלתי ובחטא יחמתני לבי בקנאתי, וחיצי כעסי עברו הלאה... כהיום הזה להשתטח לפני כבוד הדר גאונו הרב שלמה קלוגר...".
"מודעה לבית ישראל"
התנצלויות לחוד, ומחלוקות לחוד. בראשית חורף תרי"ט המחלוקת פרצה במלוא עוזה. קונטרסים הודפסו שוב ושוב, אחד מהם "מודעה לבית ישראל" (כסליו תרי"ט) במטרה "לאסור המצות אשר בצקם נערך על ידי מאשינע על חג הפסח, למען ידעו בית ישראל להיזהר ולעמוד על נפשם שלא יכשלו חס ושלום בחשש איסור חמץ בפסח".
איך יעז זבוב קצוץ הכנפיים ?!
בקונטרס 'מודעה לבית ישראל' כל הכותבים היו יודעים ומפורסמים, זולת רב עיירה קטנטונת בשם קויל, ושמו רבי פנחס זאב הלוי שיצא בחריפות כנגד רבי יוסף קרא וכינהו: "שועל קטן מרקד בין הכרמים.... הלא כעת הוא אשכנזי... איך יעיז זבוב קצוץ הכנפיים נבער מדעת התורה והפוסקים?!".
חרפת שיגעון איש אחד
לא ברור מטעם מי נכתב, אבל בעיתון 'המגיד' מתאריך מאוחר יותר נטען שרב זה אינו רב רשמי של עיירת קויל: "הוא נבער מדעת וריק מתבונה בדברים הנוגעים לדינא... ולמען הסר ממופלגי עירינו חרפת שגעון איש אחד, הנני להודיע... שהרבני מורנו פנחס הלוי החותם עצמו בשם מורה צדק דפה – חס וחלילה לא מורה צדק הוא לנו, אך מורה לנערים! ואין לו חלק בדברים הנוגעים לדינא".
המחלוקת גרמה לתבערות משניות רבות, אולם פסקה אחת שכתב הרב קלוגר צונזרה: "כי לא מהם ולא מהמונם, ובחוקותיהם לא תלכו". פסקה חריפה זו נכתבה בלהט רגשות על גאוני גרמניה, הושמטה ושונתה ל"אין ללמוד מהאשכנזים מכמה טעמים".
ספר תורה שרוי בצער
הגאון רבי יוסף שאול הלוי נתנזון מגדולי המשיבים בדורו שהתיר מצות מכונה נפגע ביותר. הוא ראה את איסור הרבנים ככתב אישום חמור ביותר. במכתב הרבנים נטען שהמתיר "חוטא ומחטיא את הרבים בעוון כרת" והוא לא ידע את נפשו מצער.
במכתב שכתב כארי מנהמת ליבו האשים הרב נתנזון את גיסו הרב איטינגא: "כי נפתה אחרי אמרי רוח והבל דברי מורנו הרב רבי שלמה קלוגר... ומאד אתפלא עלי חכם גדול כמונו בחכמת הפאליטיק ומעורב עם הבריות... מה ראה לשטות זו?!".
הרב נתנזון העביר ביקורת אף על האדמו"רים ה'דברי חיים' ו'חידושי הרי"ם'. על הדברי חיים תמה: "אני תמה למה לא שאל את פי? ואם אין כבודו לשאול, למה שאל ממני תורה לענין אשה נכפית רחמנה ליצלן וביקש למהר לו את תשובתי?!".
את התכתובת בין ה'חידושי הרי"ם' לבין הרב נתנזון לא נוכל לצטט כאן מחמת הדברים החריפים ביותר שלא יאומן כי יסופר שהרבנים האשימו האחד את השני, וב"ה שבימינו המחלוקת שככה, ואלו ואלו דברי אלוקים חיים. כל יהודי נוהג כמנהג אביו, ואין האחד מטיל סרה בחברו.
המתירים עד ימינו קובעים "האי מאן דבעי למיכל מצה הכשרה בלי פקפוק וחשש", לעומת האוסרים "כל איש אשר יראת ה' נוגעת בלבו ימנע את עצמו מלעשות המצות על ידי המאשין".
קנאי התלוצץ ומת
הקיצונים מבין האוסרים אף טענו "העושה מצות על כלי זה הוא חמץ גמור", והקיצונים מביניהם לא חששו לפגוע במתירים, כפי שסיפר המקובל רבי שריה דבילצקי זי"ע על אברך עז פנים שהגיע לצדיק הירושלמי רבי יעקב ליב לעווי מראשוני מתירי מצות מכונה בירושלים במוצאי חג פסח וביקש מצת מכונה לאכול חמץ, ולא השלים את שנתו.
"הטעם הכמוס" של ה'דברי חיים'
השערות רבות נאמרו אודות "הטעם הכמוס" שכתב כ"ק אדמו"ר ה'דברי חיים' מצאנז בתאריך י"ח באדר תרי"ח, ובכך הכריע לדורות לבני קהילתו שמצות מכונה הן חמץ גמור, ומאז ועד היום אצל חסידות צאנז מצות מכונה נחשב כחמץ גמור[2], וכך דבריו:
"לדעתי הרבה טעמים על פי דין לאסור, אך הם כמוסים איתי, כאשר כך קיבלתי מפי מורי חמי הגאון מלייפניק זצ"ל, שבכמות אלה הדברים אין לגלות הטעם רק לפסוק הדין... העושה מצות על כלי זה הוא חמץ גמור!"
ה'חידושי הרי"ם' ביאר שחששו של ה'דברי חיים' היה בשל תהליך חימוץ שונה בין עבודת יד למכונה.
רבי ברוך אפשטיין נימק שהמדובר מפני "חדשות בדת", שכל הפותח תיקוני דת כמחט, סופו שיפתח כאולם.
"לפי מה שציירו לפני נראה לי לאוסרו"
אולם האדמו"ר רבי יואל מסאטמר גילה בספרו 'ויואל משה' (מאמר שלש השבועות אות קמג דה וכשהתחילה) שה'דברי חיים' לא גילה את טעמו מהסיבה שהוא לא ראה את המכונה מעולם, וכפי שמעיד על עצמו: "גוף אמשין לא ראיתי, ואולם לפי מה שציירו לפניי נראה לי טעם גמור לאוסרו, אך לא רציתי לגלותו כי אין דנין רק בראות עין".
האוסרים מצות מכונה, יאסרו מסילת ברזל?
דברי הגאון ר' יוסף חיים קרא ראש המתירים האשים את האוסרים שעשו זאת מדין "חדש אסור מהתורה: "מה עוול במצות האלה הנעשים על ידי כדורי ברזל במהירות נפלאה? האם נחלל בזה כבוד אבותינו אשר לא שערו לעשות כלי כזה לעשיית מצות? אם כן איפוא אסור ליסע על מסילת הברזל על עגלה הנמשכת על ידי חום האש והעשן, שלא לחלל על זה זה כבוד אבותינו אשר הלכו שם יחפי רגל".
הצדק עם שניהם!
הגאון רבי יקותיאל אריה קמלהאר בדרשת שבת הגדול בשנת תרפ"ח בקהילתו בניו יורק טען ששני הצדדים צדקו, הן האוסרים, והן המתירים: "לפני שבעים שנה נחלקו, גדולי הדור אודות ה'מאשין מצות', הגאון רבי שלמה קלוגר, שאסרן והגאון רבי יוסף שאול נתנזון מלבוב שהתירן ועתה נראה שהצדק היה עם שניהם! ואלו ואלה דברי אלקים חיים".
את דבריו הסביר ונימק הרב קמלהאר כי בוודאי מצד החימוץ אין כל חשש כפסקו של הרב נתנזון, אולם מצד המוסר ודין של "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַמַּצּוֹת" הצדק היה עם האוסרים כפסקו של הרב קלוגר.
[1] הננו מצטרפים להנ"ל במאמר קצר זה.
[2] עד כדי שבבית חולים לניאדו בנתניה מספקים למאושפזים בחג הפסח מצות יד. כמו כן שמועה שמעתי שכל המתגוררים בשכונת קרית צאנז בנתניה מחוייבים לחתום שאינם מכניסים לביתם מצות מכונה.
- לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com