היחסים של עולם החזנים והפייטנים עם המועדים והחגים ה"ישראליים" אף פעם לא היו חדי-זהות.
מצד אחד, ההשתייכות המגזרית - לפחות מבחינה חיצונית - של כלל החזנים והפייטנים הוא למגזר החרדי שאינו נוהג לחגוג (לכל הפחות באופן פומבי ורשמי) את החגים האלו, אך מצד שני בקהילות הנגזרות מהקהילות בחו"ל, כדוגמת החלבים והמרוקאים וכדו', תמיד היו המועדים האלו משמעותיים והיה להם ביטוי מעשי.
ובכלל, המנהג בעל הוותק הגדול ביותר בעולם החזנות והפיוט, הוא שאיפה שמזמינים ומשלמים, מגיעים. להרקיד בחתונות אי אפשר, כי אין חזנים ופייטנים "זמרי חתונות", אבל לרקוד על כמה חתונות, זה תמיד היה אפשרי.
כך, בשנים האחרונות, התרגלנו שהחזן יחיאל נהרי עובר לפני התיבה בליל יום העצמאות בבית הכנסת "עדס" לעדת החלבים בשכונת נחלאות, שמציינים את היום הזה בחגיגיות רבה, עם דגלי ישראל, ופסוקי הלל וגאולה.
במקביל, התרגלנו לראות בשנים האחרונות את הפייטן משה חבושה, מופיע בשמחות בית השואבה במעוזי נטורי קרתא (חצר תולדות אברהם יצחק) בירושלים, היכן שביום העצמאות נהוג במקצת לשרוף דגלים, ובוודאי שלא לנפנף בהם.
השנה, מהפך
בין וועד בית הכנסת "עדס" לבין החזן יחיאל נהרי נפערו חילוקי דעות בנוגע לגובה התשלום, כאשר המדובר הוא בנהרי שכידוע הגיע במשך שנים רבות באינספור הזדמנויות לבית הכנסת עדס והופיע חינם אין כסף, ותרם באינספור פורמטים לשמו ולתהילתו של המקום.
הקהל של "עדס" התרגל להגיע בהמוניו שנה אחרי שנה למופע עצמאות פיוטי שהתקיים בבית הכנסת, ולאור חילוקי הדעות מול נהרי, היה צורך בפתרון, שחיש קל נמצא: להביא במחיר זול יותר את הפייטן משה חבושה, שגם הוא מפורסם, וכך לנסות ולענות על הביקוש שגבר משנה לשנה לערב הזה.
מעניין מאוד יהיה להמשיך ולעקוב ולראות, האם הפייטן משה חבושה יהיה הראשון שיופיע גם היכן שמניפים את דגל ישראל ומציינים את 70 שנות קיומה בשיר ומחול, וגם היכן שהדגל משמש כחומר-בעירה, ומציינים בשׂק ואפר את שנות קיומו של השלטון הציוני.
ימים יגידו...