מעשה במלך גדול שמינה שר יהודי למשנה למלך, והשר ההוא היה אהוב מאוד על המלך והגדיל והרחיב את בית המלוכה ואת עושרה. יום אחד, יצא המלך ביחד עם השר לראות את נתיניו, כשהגיעו לשערי השוק עמד אדם והתחיל לסלסל בקולו שירים בגנות השר היהודי. כעס המלך מאוד, ציוה על השר היהודי "אתה בפקודת המלך, תדאג לחתוך את הלשון של האיש הזה". עברו חודשים ושוב המלך יצא עם השר לראות את נתיניו, כשהגיעו לשוק שוב שמעו את אותו אדם מסלסל בקולו, כעס המלך על השר ואמר לו: מדוע לא חתכת את לשונו?! אמר השר למלך: שמע מלכי מה הוא שר הפעם, שירת הלל ותשבחות, במקום לחתוך את לשונו, החלפתי את לשונו, לימדתי אותו להשתמש בלשונו בצורה טובה.
בפרשת השבוע אנחנו קוראים על דיני הצרעת כשאדם היה מגלה בביתו, בבגדיו או בגופו נגע צרעת היו צריכים לזהות האם זו באמת צרעת ולפי זה להחליט האם טהור או טמא, אם האדם היה טמא היה יוצא מחוץ למחנה למשך שבעה ימים.
מי הוא זה שמחליט האם זהו נגע טהור או טמא אומרת לנו התורה שרק הכהן יכול להחליט, גם אם יש רופא מומחה יותר מהכהן עדיין צריכים לקרוא לכהן שיתן את הפסיקה ורק אז מוחלט אם הוא טמא.
מדוע דווקא הכהן הוא זה שמחליט?
חז"ל אומרים לנו שהצרעת מגיעה על האדם כתגובה ללשון הרע, כשאדם היה מדבר לשון הרע היה מקבל צרעת בביתו, אם לא היה מפסיק היתה הצרעת מתקרב אליו ומגיעה בבגדיו ואם גם זה לא הספיק היתה הצרעת פושטת על גופו,
מטרת הצרעת היא לא להעניש אלא לחנך ולתת לאדם להבין את חומרת האיסור של לשון הרע, האדם מקבל שבוע של TIME OUT זמן למחשבה על החיים ועל הדרך להשתפר. כאן באה התורה ללמד אותנו שיעור בחינוך, כשרוצים לחנך מישהו ולהוכיח אותו על משהו לא טוב זה חייב להיות מתוך אהבה, כשרוצים להחליט שמישהו צריך להיות מורחק מהמחנה למשך שבוע זה חייב להיעשות בצורה שהאדם יבין שמחפשים את טובתו, דווקא הכהן שתפקידו לברך את עם ישראל ונקרא איש החסד וכל תפקידו לדאוג לרווחתם של עם ישראל הוא זה שיוכל לתת לאדם הרגשה טובה גם עם ההחלטה הקשה ולכן הוא היחיד שיכול להחליט.
המסר אלינו ברור מאוד גם אם כהורים, כמורים וכחברים אנחנו צריכים לבקר, עלינו לזכור שרק מי שעסוק במסירות בדאגה לזולת יכול למתוח ביקורת וגם אז חובתנו לעשות את זה בצורה שהאדם ירגיש את האהבה שלנו ואת הרצון שלנו בטובת.
יהי רצון שבזכות האהבה והדאגה שלנו אחד לשני נזכה לגאולה שלימה שתבוא בקרוב ממש
שבת שלום