שבוע החסד חלף עבר, בונה בנו עולם של אהבה ונתינה, והנה אנו עוברים אל הספירה השניה בשבע הספירות, ספירת הגבורה.
גבורה וחסד – שני הפכים. חסד בא מקו ימין וגבורה מקו שמאל. חסד זה הרחבה וגבורה זה צמצום.
אז מדוע הן באות תמיד זו אחרי זו? איך עושים את הסוויצ' המהיר הזה בן רגע?
בדיוק לכן. המידות האלה תמיד באות זו אחר זו, כי זו צריכה לזו; אי אפשר לה לגבורה בלי חסד, ואי אפשר לחסד ללא הגבורה.
בראש ובראשונה ננסה להבין מהי גבורה.
המשנה באבות שואלת: "איזהו גיבור?" מי מתאים לתואר 'גיבור'? זה שמבורך בכוח פיזי רב ועצום אשר ביכולתו לכבוש מדינות ולהכניע מעצמות? או שמא גיבור היא דמותם של גאוני עולם או עשירי תבל שכולם כפופים למרותם מכוח תחכומם או השפעתם הפיננסית...?
לא, עונה המשנה, לא זה הוא גיבור. גיבור הוא דווקא ורק "הכובש את יצרו"! אדם שיש לו יכולת למשול על הרצונות שלו, על הדחפים שלו ועל רגשותיו, ולנתבם כראוי. זה שליבו בידיו וביכולתו להימנע גם מדברים נחשקים ביותר. מי שמכיר את המילים "לא" ו"די" (כשהן מופנות אליו, כמובן) וחי איתן בשלום ובאהבה.
כי מידת הגבורה היא כוח ההגבלה; היכולת שלנו להציב לעצמנו גבולות ולעמוד בהם.
ולמה, בעצם, צריך את ההגבלה הזאת? למה שלא יהיה הכול מותר, מלא חסד, שפע ואהבה?
כי אם לא הגבורה, לא יהיה מקום לחסד. הגבורה היא זו שבונה את הכלי לברכה ולחסד. בלעדי הגבורה, החסד הוא כמו מים בכלי שבור, נוזל מכל הצדדים ומאבד את עצמו.
אחרי שמבינים מהי גבורה, אפשר לבדוק את המידה הזאת בתוכנו.
איזה אדם אני מטבעי? לאן אני נוטה יותר – לספירת החסד או לספירת הגבורה?
יש לי בחיים גבולות וכללים ברורים שאני עומד בהם בקביעות? אלו? באיזה תחום? ואיך אני חי איתם?
יש לי מקומות בחיים שחסר שם גבולות?
איך אני וגבולות?
בראש ובראשונה, איך אני עם התורה הקדושה? יש לנו מצוות שניתנו לנו על ידי הבורא יתברך, יש גבולות ואיסורים, ושם אין פשרות! אני רוצה לעמוד בגבולות האלה ולא לסטות מהם לשום כיוון, חלילה.
אז בסדר, ערכנו היכרות עם מידת הגבורה וגם זיהינו אותה בחיינו. עכשיו הגענו לשלב העיקרי של העבודה – השלב של בירור המידה.
כי כמו כל מידה גם מידת הגבורה צריכה להופיע בחיינו בגבול ובמידה!
כולנו יודעים שצריך גבולות, כל אחד מאתנו שמתחיל לעשות עבודה פנימית נוכח להכיר בחשיבותם של הגבולות ואפילו מזהה מה עליו לעשות בענין – להתחיל דיאטה או להיגמל מעישון או להצליח בעבודה או לצאת מהמינוסים בבנק; ובכל זאת, עדיין אצל רובנו בדור הזה נשאר נושא הגבולות אחד הנושאים הכי טעונים והכי מעוררי התנגדות. אני רק שומע גבולות, והאוזניים שלי נאטמות. לא, תודה. לא את זה רציתי לשמוע עכשיו!
וגם אם הצלחתי לעמוד בגבולות כמה ימים, זה עוד יתנקם בי ובגדול! כי באמת באמת, אני לא רוצה! וכל 'לא' ו'די' או 'אסור' כזה חונק אותי וגומר עלי!
למה זה קורה לנו? האם יש מה לעשות מול זה? ואיך כל זה קשור לגבול של הגבול?
הסיבה היא המרחב הפנימי.
בזוהר הקדוש נקראות המידות אהבה ויראה, 'תריין גדפין' - שתי כנפיים. כשם שאי אפשר לציפור לעוף רק עם כנף אחת, כך אי אפשר לנו להתנהל רק עם אהבה או רק עם יראה. אנחנו זקוקים לשניהם, גם לחסד וגם לגבורה.
חסד זה המרחב, זה השפע, ואילו גבורה זה הגבול והצמצום. אם לאדם יש מרחב נפשי פתוח, חיים מלאי שפע פנימי, אהבה – שהוא יודע לאהוב את עצמו עם השם יתברך ומשם את היקרים לו ואת כל עם ישראל; אם הוא יודע מה זה להתפלל אל השם, לצעוק אל השם, לבכות, להתחנן; אם הוא יודע לרצות ולהיות כל דבר, אפילו תרנגול מקרקר בשעות הפנאי... אם הוא יודע לרקוד; אם הוא חי, ואז אומרים לו 'אסור', אין לו שום בעיה עם האיסור. אדרבה, הוא שמח שיש גם גבול. מבינים? "מרוב מרחב כמעט הלכתי לאיבוד! אז תודה על הגבול! הוא מספק לי הגנות. עכשיו אני מרגיש ביטחון ושייכות! תודה!"
אבל כשבאים ליהודי שמעולם לא קיבל שמים לעוף והוא לא מכיר שום מרחב פנימי; הוא לא יודע אהבה מהי; לא טעם מעולם טעם של דמעות; לא מכיר את כל האוקטבות של הקול שלו; הוא אף פעם לא עשה קולות של תרנגול. ולא רקד. ולא צחק צחוק מתגלגל. הוא לא יודע בכלל מה זה שיחת חברים אמתית שמדברים ביראת שמים ומאירים זה בזה נקודות טובות... אם באים אליו ואומרים לו 'אסור', כל כולו מתרעם ומזדעק, "מה אסור?! תן קצת משהו, תאפשר איזה מרחב! אם אתה לוקח לי גם את זה, אתה הורג אותי! אני לא יכול! אין לי כלום! אני חייב קצת נעימות!"
זה הסוד של הגבול והמרחב.
ואם אני מגלה שאכן, אין לי שום מרחב פנימי, מה אני עושה עכשיו?
דבר ראשון, אני צריך לדעת שזה לא שאין לי מרחב פנימי; יש לי מרחב פנימי, אלא שהוא נסתר ונעלם ממני.
ואיך אגיע אליו, אל המקום החי הזה, שבתוכו נעים כל כך אפילו ודווקא עם איסורים והגבלות?
בשביל למצוא את הפתח למרחב האמתי, צריך להתחיל דווקא בגבולות הברורים. לכל אחד מאתנו יש השתוקקות עצומה למרחב. אבל אם אתה פרוץ, אז אתה מגיע לחסד נפול, לאהבות רעות. וכמובן, שלא זה המרחב שאנחנו מחפשים.
לכן, תתחיל עם גבולות. אפילו עם גבול אחד קטן. תגביל את עצמך במשהו. בעדינות. מתוך הבנה בקושי שלך לעמוד בגבולות. תגיד לעצמך, נכון חמוד, אתה צודק! האהבה היחידה שאתה מכיר היא בתוך ההתמכרות, וזה כל כך קשה לומר את ה'לא!' ולהישאר בודד כל כך ובלי שום אהבה. אבל חכה, עוד מעט השם יתברך כבר יראה לך אהבה אחרת, אמתית, נכונה. אהבה שהיא מרחב עצום לחיות בו. והיא תנבוט דווקא בזכות הגבול הזה שאתה משתדל לעמוד בו במסירות נפש!
ומנגד, אל תהיה שם לבד. תחפש אחד כזה שכן מכיר את המרחבים האלו – שבתוכו, ומאמין למרחבים שטמונים בנפשך, שיהיה לך נקודת חבר או מורה דרך ויאיר בך את המרחבים שלך.
וכך, עם גבול נכון ובמידה, תצעד בדרך המדהימה הזאת, ותראה איך דווקא מתוך הגבול נפתח בך מרחב פנימי של אור ושפע. אמן.