דף ה
-
נאמר והקריבו הקהל, ונחלקו מי נחשב קהל שצריך להביא פר בפני עצמו 1. לר"י מביאין י"ב פרים, שאף השבטים שלא חטאו מביאין. שנאמר פעמיים הקהל וחשיב להו ד' קהלי: לחייב על כל קהל, לומר שהוראה בב"ד ומעשה בצבור, לגרירת שאר השבטים אף שלא חטאו, וששבט חייב בהוראת בית דינו. 2. לר"ש מביאין י"ג פרים כיון שאף ב"ד מביאים. דאיכא ג' קראי וחד אורחא דמילתא, חד אתי לחייב כל שבט, ותרי לחייב ב"ד עם הקהל. 3. לר"מ רק הב"ד מביאים אחד, דכתיבי תרי קראי ולא דריש קהל הקהל. 4. לרשב"א מביאים אף בחטאו ו' שבטים שהם רוב קהל או ז' שבטים אף שהם מיעוט, ויליף מסתירת הפסוקים מעיני העדה דמיעוטא וכתיב כי לכל העם. ולאידך ילפינן מזה דהוראה תלויה בב"ד ומעשה תלוי בקהל.
-
בעי מה הדין לר"י כאשר שבט אחד טעה בהוראת ב"ד הגדול ומייתי 1. ברייתא דמביאין פר אחד ולר"ש שתים, ואיירי בחטא שבט אחד בהוראת ב"ד הגדול ות"ק זהו ר"י ש"מ דלא בעי, ודחי דאיירי בששה והן רוב קהל וכרשב"א. 2. נאמר בהדיא דלר"י שבט בהוראת בית דינו חייב ובהוראת ב"ד הגדול כל השבטים חייבים, ש"מ. 3. דייקינן מיתורא דמתני' ושאר השבטים פטורין, ש"מ דהשאר פטורין דווקא בהוראת בית דינו. ודעת ר"ש דרק השבט מביא פר וכן הב"ד.
-
מנלן דשבט אחד ג"כ נקרא קהל 1. קהל יהודה וירושלים, ודחי דלמא יהודה ובנימין. 2. ונתתיך לקהל עמים שיוולד בנימין, ובעי למימר דיהיו י"ב ואז יקראו קהל, ודחי די"א שבטים ודאי חשיבי קהל.
שאלות לחזרה ושינון
-
מי נחשב קהל שעליו להביא בפ"ע (4)
-
מה הדין כששבט אחד טעה (3)
-
מנין ששבט אחד נקרא קהל (2)