עשרות בלניות התכנסו הבוקר בפתח תקווה לכנס ייחודי שנערך עבורן על ידי עמותת 'אורם'. רגע לפני חג הפסח, בתקופה הלחוצה ביותר בשנה, החליטו ב'אורם' להעניק לבלניות בוקר של הנאה, חוויה וכיף, פסק זמן מכל העבודות והניקיונות, ולנשום זמן שהוא שלהן ועבורן בלבד. חלום של כל אישה בערב חג הכה לחוץ ולוחץ.
עמותת 'אורם' הוקמה לפני כ-20 שנה ועד אז סייעה בעיקר למשפחות נזקקות, ישיבות וכוללים. לפני כ-6 שנים הוחלט כצורך שעה, להוסיף את ענף המקוואות. המטרה: שיפוץ מקוואות קיימים ובניית מבנים חדשים. "שמנו לנו למטרה לשפץ את המקוואות על מנת להעניק לכל אישה באשר היא – חוויה שתגרום לה לרצות להשקיע במצווה החשובה הזו", מסביר יאיר עוז, מנכ"ל העמותה.
"התחלנו את השיפוצים בעיקר בערים חילוניות, כי ידענו שאין הרבה הזדמנויות לגרום לאישה לקבל רושם טוב. אם היא מגיעה למקום שנראה בית מלון, ויש שם אישה מסבירת פנים שתקבל אותה בחיוך ובאהבה, יש הרבה יותר סיכוי שאישה חילונית תרצה להתמיד במצוות טהרה ולא להפך". ואכן, שיפוץ המקוואות הפך לשם דבר. עשרים וארבעה מקוואות שופצו ועוד עשרות בדרכם.
את הבוקר המיוחד הזה הפיקה עמותת 'אורם' שייסד ר' אייל משיח, ואשתו דלית, שעומדת בראש מערך עיצוב המקוואות מחדש. נראה כי הנשים נרגשות לראותה ומוקירות לה תודה מכל הלב.
ואכן, סביב שולחנות ערוכים בקפידה, פינת שתיה חמה ובר אוכל עשיר, ישבו עשרות הבלניות והאזינו לדברי הברכות שנשאה דלית, וקיבלה את פניה של הרבנית מזל עמאר שחיזקה את ציבור הנשים בדברים נפלאים. הרבנית הזכירה כי "בזכות נשים צדקניות נגאלו אבותינו ממצרים ובזכות נשים עתידים להיגאל". מהי הצדקות? אומר המדרש: בזכות נשים זכו לביזת הים - שזו הגאולה".
"התורה מספרת לנו על הסבל, העבדות, עבודת פרך שעמ"י עבר במצרים. כאשר הקב"ה שולח את משה לבשר להם על הגאולה, אומר לו משה כי הם לא ישמעו אליו מקוצר רוח ועבודה קשה. עמ"י נמצא בעומק כה נוראי של עבדות, שהוא לא יכול להאמין שיכולה להיות גאולה. ובעוד הגברים בחוסר תקווה וייאוש כה רב, מה עשו הנשים? היו הולכות לנהר להיטהר. היה הקב"ה מעלה לכבודן דגים בעת שאיבת המים, אותם היו מבשלות במים והולכות לבעליהן בשדה ומשדלות אותם למען ייוולדו ילדים. את הילדים היו משאירות בשדה לטיפול המלאכים. אז נכון שמעריכים את עמ"י בזכות שלא שינו שמם, לבושם ולשונם, אך זכות הגאולה היא דרך הנשים ששמרו על ייחוד וצדקות, ולא נכנסו לייאוש אלא המשיכו ללדת ילדים לעם הנבחר".
"כהן גדול לבש מלכות טרם עבודתו – כך גם אתן"
בהמשך הבוקר זכו הבלניות לסדנת סטיילינג איכותית ויוקרתית של הסטייליסטיות מירי ביילין וחני דובקין, בעלת ביה"ס לסטיילינג ועיצוב אופנה במגזר החרדי. כשהעמותה ביקשה לתת ערך מוסף לבלניות, היא חשבה על סדנה שתאפשר להן ללמוד על אופי הלבוש שיכול ממש לשנות את האדם, לתת לו כבוד ויקר – והעניקה לנשים את הסדנה שתיתן להן כלים לשינוי תדמית אישי התחלתי.
בתחילת הסדנה הזכירה חני את גודל אחריותן של הבלניות, שפוגשות נשים רבות ויכולות לסייע להן לצאת ממצבים שונים וקשים בהם הן נפגשות. היא סיפרה על הקשר האדוק בין בגדים לנפש והביאה את סיפורה של עו"ס שנכנסה לפרויקט בבית חולים לפגועי נפש, שם פגשה את תופעת החלוקים שלובשים המטופלים. לא רק שהם במצב כה נמוך, מכניסים אותם לחלוקים עגומים שמפילים אותם נמוך עוד יותר. היא עשתה ניסוי ותפרה בגדים יפים למטופלים שלה, והוכיחה אחוזי החלמה גבוהים יותר למטופלים שהולבשו יפה. כך הובילה את הקשר בין לבוש מחמיא ונאה לאופן בו מתייחסים אלינו ואיך אנחנו מתייחסות לעצמנו כנשים.
לאחר דבריה הציגה מירי ביילין קולקציה שלמה של בגדים שונים, חלקים וצבעוניים בגזרות שונות והדגימה לנשים צירופי בגדים שמתאימים לסגנונות גוף שונים, פירטה על אופן בחירת הבגד, הצבע, התאמת החלק העליון לתחתון וכיצד יוצרים פרופורציה. היא אף קראה לנשים מהקהל להתנסות. התגובות שנשמעו מכיוון הקהל היו מפרגנות ונלהבות.
"אחרי שיפוץ המקווה, לא פחדתי לעבוד לבד. הרגשתי שאני בפתח גן עדן"
בין הרצאה לסדנה, פגשתי את מרגלית דניאלי מאשקלון. אישה מקסימה ומאירת פנים, שהתרגשה מאוד לספר על החוויה האישית שלה, כאישה יחידה שמחזיקה את המקווה בו היא עובדת. "לפני השיפוץ הייתי מגיעה לעבודה בתחושה מאוד לחוצה", מסבירה מרגלית. "אם נודע לי שאעבוד לבד באותו הערב, הייתי נכנסת לפחד ממש. המקום היה לא נעים מבחינה חיצונית ופנימית. אחד הדברים היותר קשים לי היה כאבן של הנשים הטובלות. הן היו הולכות מהמקום בכאב, ואני הייתי הולכת אחריהן עם הכאב. לראות אישה שמגיעה לקיים מצווה ויוצאת באכזבה – גרם לי לתחושות קשות".
"כשסיפרו לי שמשפצים את המקווה שלי, הייתי אישה מאושרת. שבעה חודשים בלבד לקח להם זמן השיפוץ. כשנכנסתי בחזרה למקום, התחלתי לבכות", משחזרת מרגלית ובזמן אמת יורדות דמעות מעיניה. "רציתי לחבק את דלית, לא ידעתי מה לעשות עם עצמי מרוב התרגשות. הצבעים המרעננים, העיצוב, השינוי המוחלט של כל המקום כולל הכניסה. המקום הפך למפואר, ממש גן עדן. כשאומרים לי שאני עובדת לבד, זה ממש לא אכפת לי! אני מרגישה בפתח גן עדן. מסתובבת מאושרת ושמחה, רואה את השמחה והאושר על פני הטובלות ומבינה כמה זה משמעותי לטובת המצווה החשובה הזו".
השיפוץ באדרת: בזכות דיפלומטית לשעבר שטסה שעתיים כדי לטבול
כששומעים את סיפור שיפוץ המקווה במושב אדרת, קשה להישאר אדישים. הכל קרה בזכות שיתוף הפעולה בין עמותת 'אורם' לעינת הלוי לוין, יועצת עסקית ודיפלומטית לשעבר בוויאטנם. "אני מירושלים במקור, ונישאתי לבן קיבוצי השומר הצעיר", פותחת הלוי לוין, ומפה מבהירה את הריחוק, כביכול, מעולם התורה והמצוות.
על מצוות טהרת המשפחה היא מקפידה בצורה כה חזקה, עד כי גם בשהותה הארוכה באסיה, לא ויתרה, והיתה טסה במשך שעתיים כדי לקיים את המצווה. "בתקופת שהותי בחו"ל ביקרתי בכל המקוואות באסיה, ונתקלתי במקומות מדהימים", היא מחזרת ומתארת את הבניה שדומה למקומות ספא יוקרתיים. כשחזרה לארץ חשה מפח נפש. "המקווה במושב היה עלוב ברמה שקשה היה להיכנס לשם. שמעתי על לא מעט נשים שפשוט הפסיקו לטבול", היא מספרת.
"לא היה מצב שאני מפסיקה, אחרי שבאסיה טסתי שעתיים כל פעם", היא מבהירה. דרך חברה ממש שלא בכוונה, היא הכירה את דלית מ'אורם' וכך נולד שיפוץ המקווה באדרת. "היום הוא נראה הרבה יותר יפה מהמקוואות הכי יפים באסיה", אומרת הלוי לוין בסיפוק ובחיוך.
עבודת קודש שחייבת להגיע אל קדמת הבמה
כנס "לאורך" שהתקיים הבוקר הוא עבור הטוב של הבלניות, ללא כל כוונות נוספות. מבהירים בעמותת 'אורם'. "הן חשובות לנו ואנחנו כאן כדי להאדיר את שמם ואת עבודת הקודש שלהן. אין הרבה נשים שהיו מוכנות לצאת למשך ארבע שעות בערבים, מהבית, ולהקדיש מזמנן ומרצן לעבודה כה חשובה".
"נשים שמגיעות לעבודה במקום שהוא הבסיס לבית היהודי, הבסיס שלנו כעם, הן צדיקות ומגיעה להן הערכה בלתי פוסקת. אנחנו כאן בכדי ללוות אותנו, בכדי לשלוח להן שי הערכה לפחות פעמיים בשנה, בכדי לוודא שהן יהיו מרוצות ושמחות ויקבלו את מלוא הכבוד הראוי להן".
