בימים אלו המוגדרים בחז"ל ימים שנעשו בהם ניסים לישראל, קבעו לנו חז"ל לקרוא בפרשת פרה, ויש בנותן טעם להבין את מהות התקנה ואת עיתויה, שכידוע חז"ל השכילו להחדיר מסרים מחנכים לעם ישראל בדרכים אלו.
ידוע הסיפור על דמה בן נתינה שבזכות קיום מצוות כיבוד אב נולדה לו פרה אדומה, ודבר תימה הוא, הרי כל כך הרבה יהודים הקפידו על מצוות כיבוד אב ואם בהידור רב וכמעשיות מרובות המובאות בחז"ל, ומדוע זכה אותו גוי מאשקלון לשכר שכזה בזכות קיום מצווה זו?
הבן איש חי בחידושי אגדות עומד על שאלה זו ומבאר יסוד עצום, כידוע מצוות פרה אדומה מוגדרת כחוקה שאין לה טעם למצווה, עד כדי שגם שלמה המלך החכם באדם לא הצליח להתחקות אחרי טעמה, וזהו יסודה לקבל ציווי אלוקי ולעשותו לשם קיום הציווי ולא בגלל טעמה! דמה בן נתינה קיים מצוות כיבוד אב כי זה ציווי שכלי מובן ללא טעמים ודקדוק בסודות קיום המעשה, דבר הגיוני הוא שכאשר אבא ישן לא מעירים אותו, וכל ילד יודע את זה, היות שזה היה מעשהו השכר היה בהתאם למצווה אשר אין לה טעמים אלא מבצעים אותה כציווי אלוקי בלבד, ואדרבא אין שכר ייחודי לגוי זה, אלא זהו ביטוי והגדרה למעשהו הנעשה ללא ריגוש ומחשבה עמוקה רווית כבוד אמתי לאביו, וזהו השכר המתאים ביותר לגוי שכזה.
בימים אלו בהם עקרות הבית רודפות אחר האבק בפינות נדחות שבבתים כדי לקיים מצוות ביעור חמץ, והאבות יחלו בעמלם בחלקם בניקיון הבית והכנתו לחג הגאולה, חובה עלינו לתת טעם למעשינו על מנת שלא ייהפך מעשינו לחוקה בלבד אלא למצווה אשר טעמה עמה.
אין לך זמן מתאים יותר לקריאת פרשה זו המלמדת אותנו שכל התורה מלבדה רווית טעמי מצוות, ועל ידי טעמי המצוות יובנו עיקרי ההלכה ונתיבות הבינה שבה.
הבן החכם בהגדה מקבל תשובה שאיננה בלשון הכתוב אלא בהלכות הפסח "אין מפטירים אחר הפסח אפיקומן" והסיבה לכך, כי הבן החכם רוצה ושואף וצריך להבין את טעמי היסוד לקיום ההלכה, וכאשר הוא מבין אז תוצאת ההבנה היא קיום ההלכה כתיקונה.
ידוע ההלצה על אותו אדם שהקפיד בליל הפסח להשיב לבניו על כל קושיה וקושיה, ואילו במהלך השנה כולה הוא לא השיב לבניו ולא הסביר את דרכו, וטעמו עמו שרק בליל הסדר צריך להשיב לבן על השאלות, מו"ז הגרא"נ בורודיאנסקי זצ"ל בעל ה"בנין אפרים" סיפר שבילדותו בהיותו ברוסיה הוא למד בבית ספר הכללי ויום אחד הופיע רב כלשהו ומסר שיעור במסכת בבא מציעא, לאחר השיעור ניגש אליו סבי בהיותו ילד והקשה קושיה על הגמרא, ואותו רב ענה לו "לא שואלים שאלות כאלו בגמרא" הילד הבין שאם לא שואלים אז זה לא מתאים לו ושב ללימודיו בבית הספר, אחרי תקופה הגיע תלמיד חכם נוסף והילד ניגש ושאל גם אותו את השאלה שקשתה לו, הרב התרגש מהשאלה ושיבח אותו מאוד באומרו שזוהי שאלה המופיע באחרונים והיא קושיה נפלאה, ותשובתו זו שנאמרה לו על ידי הרב השני, היא שגרמה לו לרצות ללון בעולם התורה, ועולם התורה הרוויח את אחד מגדולי התלמידי חכמים שהיו בדורות האחרונים.
הסבר נכון ויעיל והתייחסות מכובדת לשאלות, ונתינת טעם לקיום המצוות אינו רק עניין טכני להסבר מצווה ספציפית אלא זהו נסיון של הילד/נער לבדוק את החיבור שלו עם התורה ומצוותיה, אי נתינת מענה או קיום מצוות כחוק כפוי משמעותו מכשול בעתידו של הילד.
תפוח נטול טעם ניתן לזרוק, מצווה נטולת טעם גורמת לנפש להיזרק אל הלא ידוע והלא רצוי, כמו שאנו מבינים את דברי חז"ל שתפילה ללא כוונה היא כגוף בלא נשמה שומה עלינו לזכור שעשיית מצווה ללא הסבר טעמה הרי היא גרועה מגוף בלא נשמה.
הכותב הינו ראש ישיבת "ברקאי"- חיספין