לפני כמה שנים פגשתי בנער שגדל בבית עם אורח חיים קפדן במיוחד, הילד שנסיבות החיים גרמו לו להכיר את העולם הגדול חיפש לעצמו למלאות את סקרנותו, הכל נעשה בגבול הטעם הטוב תוך שמירה על אורח חיים חרדי אך משוחרר כמהה מבית הוריו, המציאות הנ"ל גרמה לו לחיכוכים מרובים עם אביו עד כדי מצוקה אמתית שגבלה בפיקוח נפש, בהמלצתי הוא פגש פסיכולוג נכבד ובמשך פגישות ארוכות הוא גולל את סיפור חיו הכואב באמת, לאחר אותם שיחות אמר לו הפסיכולוג שהפתרון היחיד לבעיה היא להזמין את אביו לפגישה משולשת דהיינו: הפסיכולוג, הנער, ואביו, הנער העלה חיוך של מבוכה על פניו ואמר לפסיכולוג שאביו איננו יודע בכלל על עצם קיום הפגישות הללו וסביר להניח שאם הוא יידע שזה יהפוך לעוד חומר פעיל בהתרסות נגדו תוך זלזול בפסיכולוגיה בכללי ובבעיות של הנער בפרט, השיב לו הפסיכולוג "צר לי אבל עד שהפגישה לא תתקיים אין לי איך לסייע לך".
הנער יצא שבור מהפגישה, חלפו השנים והנער התארס והחליט שהוא רוצה להזמין את הפסיכולוג ההוא לאירוסיו כהכרת הטוב על משהו שהוא כן עזר לו, אך לא יכל להצביע במה, הוא התקשר לפסיכולוג הזדהה וביקש להזמינו, ובתוך השיחה הוא השחיל את השאלה הקשה, למה לא מצאת דרך לסייע לי אז במצוקתי הגדולה, ומאידך כן חשתי שעזרת לי? ובהלצה הוסיף החתן אבא שלי יישב לידי באירוסין.... ענה לו הפסיכולוג: "רציתי שתבין שאביך הוא מציאות קיימת בחייך, וכשם שהיה ברור לך שאין סיכוי להביא אותו לפגישה אצלי יחד איתך, סביב שולחן אחד כך אתה בחיים האמתיים שלך צריך ללמוד לחיות איתו על אף הניגוד והשוני והחוסר אפשרות להיות סביב שולחן אחד, והנה אתה עצמך אמרת הרגע שבאירוסין אביך יישב לידך.... (סיפור אמיתי!)
הבדלנות והשוני בין בני האדם לא חייב לגרום לנתק ולא חייב לייצר קרע בעם, ניתן להפנים שיש שוני כי זו המציאות אבל ניתן לחיות איתו ולחיות טוב, ואף להגיע לאותו שולחן, אינני מדבר על מכירת העולם הרוחני והערכי תמורת אותה הכלה של האחר, אך בתוך עולמנו שלנו כמה אנו מתנשאים מעל אותם השונים מאתנו, די לנו אם נעמוד מול המראה ונעשה חשבון נפש על אותם נערים שקשה עליהם הלימוד המלט בעולם הישיבות ובחרו לעצמם דרך חיים שונה, הם אינם פחות שומרי תורה ומצוות מאחרים, אך הם בחרו דרך שונה כי הם או הוריהם מאמינים במאמר החכם מכל אדם חנוך לנער על פי דרכו! דרכו שלו! ולא בהכרח שאם אח אחד למד בישיבה הנחשבת יוקרתית גם האח האחר מתאים לשם, ולא רק לשם אלא בכלל לבית חינוך שכזה, נפשו שואפת לקרקע שתפרה אותו ותעניק לו חיות ואהבת הבורא בדרך שונה! האם אנו בציבור החרדי יודעים לכבד כראוי את אותם נערים או שאנו מסתכלים עליהם ברחמים ואומרים "מסכן נוער נושר" בו בזמן שהוא כלל לא מסכן אלא נער מאושר ומאוד.
להיות צפון בעולמה של תורה זוהי מטרת קיום העולם, אך גם מי שאינו יכול לעמוד בסטנדרט שכזה יכול להגיע לקרבת אלוקים גדולה ונעלה, דווקא בעולמם שלהם הם יכולים אתם אלו שאינם בני ישיבות להגיע רחוק רחוק בקרבת ה' ועבודתו, וכדברי הרש"ר הירש בפרשתנו על הפסוק "ואל אצילי בני ישראל לא שלח ידו ויחזו את האלוקים ויאכלו וישתו" וזה לשונו: "אותם אלה שאחזה בהם רוח הנבואה נתרוממו ונתעלו אל קרבת ה', בעוד שבני ישראל, שלא התעלו לאותה מדרגה, היו קרובים אל ה' בלבם וברוחם, כאשר הם אכלו מזבחי השלמים חשו בקרבת ה', הם נהנן מהאושר של תחושת קרבת ה' בתוך החיים הארציים, שהיא ההשגה הנעלה ביותר של חיים יהודים בפריחתם, השגת מדרגה כזו יום יום היא מטרת ישראל ושאיפתם לפני ה"
להכניס את קרבת ה' לשגרת החיים זוהי עבודה קשה מאוד, אבל היא ההשגה הנעלה ביותר של חיים בפריחתם, להיות צפון בבית המדרש זוהי דרכה של "שבתי בבית ה" אבל ניתן לחיות את הקב"ה גם בתוך החיים גם בשגרה, זה קשה זה מלחמה יום יומית ומי שעומד בזה מגיע לפסגה גבוהה מאוד.
הגיע הזמן לפקוח עינים ולהבין שלא כל נער ששונה הוא שאבבניק, ולא כל מי שרשום בישיבה יוקרתית הוא שווה דירה, ישנה השקפה שונה, והיא כמה אתה מתקרב לאלוקים, ופרמטר זה ולא אחר יכריע לנו מי הוא יהודי כשר וראוי.
הכותב הינו ראש בית המדרש ברקאי- חיספין