פריחת החורף/ הרב אברהם בורודיאנסקי

נשיא ארה"ב בשנת 1948 הארי טרומן הופיע יום אחד ללא הכנה מראש בשערי בית הכלא הוא נכנס לביקור ודרש בשלומם של האסירים, הוא הופיע שם בעצמו ללא עוזרים ושרים, הוא עבר אחד אחד ודיבר עם האסירים, לפתע הוא פנה אל ג'ומקי אסיר בכיר עם היסטוריית עברות מכובדת ואישיות עבריינית בכל הליכותיו, "ג'ומקי בוא אני יתן לך חנינה ותצא לחופשי בתנאי שתשמור את חוקי המדינה" ג'ומקי ארז את חפציו ויצא אל החופש, הנשיא טרומן היה מתפאר במשך שנים לאחר מכן על התרגשותו שלו מכך שהאסיר הסכים לצאת לחופשי.

ללא ספק כל מי שקורא את הסיפור הנ"ל חש באי אמינות מוחלטת בתוכן הסיפור ובעיקר בסופו, מצה יש לו לנשיא להתרגש מכך שהאסיר שהיה אמור לבלות עוד ימים רבים בתא קטן במעמקי האדמה הסכים לבוא איתו, ברור שהוא יסכים ויירצה לצאת לחופשי.

הסיפור הזה אכן התרחש אומנם בשמות שונים ותאריכים שונים אבל הוא בהחלט התרחש, כאשר בני ישראל עומדים מול ים סוף והמיצרים אחריהם , עומד משה ומעתיר בתפילה, עונה לו הקב"ה מה תצעק אלי דבר אל בני ישראל וייסעו, רש"י על המקום מביא את דברי חז"ל שהקב"ה מנה למשה את זכויותיהם שבגין כך הים עומד להיקרע, וזל"ש: רש"י שמות פרק יד פסוק טו "דבר אל בני ישראל ויסעו - אין להם אלא ליסע שאין הים עומד בפניהם, כדאי זכות אבותיהם והם והאמונה שהאמינו בי ויצאו, לקרוע להם הים", עם ישראל היו בכלא המצרי בשעבוד קשה, הקב"ה בא לגאול אותם, זה הדבר הכי טבעי שהם יקפצו על המציאה ויקומו ויצאו, אבל הקב"ה רואה בזה את האמונה של עם ישראל, והדבר תמוה, מדוע?

המגיד הירושלמי הגה"צ רבי שלום שבדרון זצ"ל היה עומד בדרשותיו ובקול חוצב מתאר בהתרגשות את דברי רש"י האלו, "רואים מפה" אמר המגיד "כמה קשה כוח ההרגל, על אף השעבוד, על אף הצרות, כנראה היה לבני ישראל נטיעה להישאר במצריים, כי כוח ההרגל הוא חזק, חזק יותר מכל דמיון, וכשבני ישראל קמו ויצאו זה היה בזכות האמונה ונגד הכוחות הטבעיים שלהם וזה היה מספיק בשביל הקב"ה כסיבה לבקוע להם את הים" עכ"ד.

כוח ההרגל הוא עוצמתי חזק ומושרש בנפש, לטוב ולמוטב, אך צריך להיזהר לא לפספס מומנטים חשובים מאוד שייתכן ויכולים לשנות את המציאות השקיעות במסלול החיים הוא גורם שיכול להיות סיכון גדול מאוד, לשם כך באמצע החורף כאשר באוויר מרחף תרדמת חורף, נתנו לנו חז"ל את ט"ו בשבט, לפי חז"ל ביום זה עדיין אין פירות בעץ כלל וכלל, אך יש שם תחילה של פריחה, העומד מול העץ יכול לראות עלה קטן בלבד, ועל זה קבעו חז"ל את מהות היום, כי אין זה נכון לראות בעלה הקטן, עלה בלבד, אלא במבט מעמיק בעלה אנו נראה את הפירות העתידיים בהמשך השנה, ולכך מובא בפוסקים תפילה מיוחדת לאתרוג של סוכות, כי אנו רואים בעלה הקטן את כל עתיד היבול שייצא מהעץ ועל זה נקבע היום המיוחד.

בתוך שגרת החורף באמצעו של החורף באו חז"ל ונתנו לנו יום מיוחד של התבוננות במעשי התחדשות הבריאה, כדי שלא נשקע בתרדמת חורף, כדי שלא נכנע לשגרה ונפסיד מועדי צמיחה מתחדשים, וכאשר נחוש את אותה רגעים המהווים נקודת זינוק לתקווה חדשה עלינו להתאמץ ולהאמין שיש באפשרותנו להצמיח פירות חדשים ומלבלבים, גם אם עכשיו רואים רק את העלה הקטן המבט הנכון הוא המבט העתידי בראיית פירות האילן ולא רק עלה זערורי.

הגמרא במסכת תענית דף ה' מספרת ר' יצחק בשעה שעמד להיפרד מחברו, ר' נחמן, ברכו בברכה הבאה : 'אמשול לך משל, למה הדבר דומה - לאדם שהיה הולך במדבר והיה רעב ועיף וצמא, ומצא אילן שפירותיו מתוקין וצלו נאה, ואמת המים עוברת תחתיו. אכל מפירותיו, ושתה ממימיו, וישב בצילו. וכשביקש לילך, אמר: אילן אילן, במה אברכך? אם אומר לך שיהו פירותיך מתוקין - הרי פירותיך מתוקין, שיהא צילך נאה - הרי צילך נאה, שתהא אמת המים עוברת תחתיך - הרי אמת המים עוברת תחתיך. אלא: יהי רצון שכל נטיעות שנוטעין ממך יהיו כמותך. אף אתה, במה אברכך? אם בתורה - הרי תורה, אם בעושר - הרי עושר, אם בבנים - הרי בנים. אלא: יהי רצון שיהיו צאצאי מעיך כמותך'.

המבט על אילן הוא המבט על האדם, התקווה היא התפילה, הפירות הם הילדים, הגידול הנכון הוא החינוך, והתקווה ליבול משובח היא העידוד וההשפעה שנשפיע על הילדים, אם נשכיל להעביר להם את המסר שניתן לצמוח תמיד גם באמצע החורף ואף פעם לא מאוחר, רק שעלינו להיות נכונים לזהות את הרגע המיוחד שלא נאבדו בשגרת החיים ונפספס את עתידנו ועתיד דורותינו ואילו לא הוציא הקב"ה את אבותינו ממצרים הרי אנו ובנינו ובני בנינו משועבדים היינו לפרעה במצרים

הכותב הינו ראש בית המדרש "ברקאי" חיספין