אברך וראש כולל ירושלמי, אב לשבעה ילדים, שנידון מול אשתו בתיק גירושין מורכב ומסובך, חויב בסופו של דבר במלוא סכום המזונות אבל 'שוחרר' מדמי הכתובה.
האברך, המכהן כאמור גם כראש כולל וראש עמותה, פנה תחילה לבית הדין הרבני בבקשה לגירושין מאשתו ואם שבעת ילדיו, לה היה נשוי במשך 24 שנים.
בבית הדין אמרה האישה, כי היא אכן מסכימה להתגרש וגם לדעתה אין מנוס מכך כי ולא ניתן להחזיר את שלום הבית על כנו. לאור האמור, בית הדין הורה לצדדים לנהל משא ומתן ולהתגרש.
בשלב מאוחר יותר פנה הבעל לבית הדין הרבני וביקש לסגור את תיק הגירושין שפתח, ולפתוח במקומו תיק ל'שלום בית'. לדבריו, הוא הוטעה על ידי מי שייצג אותו בתביעה המקורית ועכשיו הוא מבקש שלום בית. בתגובה פנתה האישה לבית הדין ופתחה היא תיק תביעת גירושין, הכוללת מזונות ודמי כתובה.
מאז נדרשו הדיינים הגאונים רבי אוריאל לביא, רבי שלמה תם ורבי דוד מלכא מבית הדין הרבני האזורי בירושלים לארבעה דיונים ממושכים, ובסופו של דבר הם החליטו כי המהפך בדעת הבעל ודבריו אודות שלום בית אינם כנים לחלוטין ולכן יש לחזור לנקודת המוצא שבה נידונה בקשתו להתגרש.
בשלב זה התעוררה סוגיה הלכתית: מהן הנסיבות לחיוב הבעל בכתובה. בתי הדין הרבניים לדורותיהם התלבטו במקרים ששני הצדדים מסכימים להתגרש ואין ביניהם הסכמה על דמי הכתובה.
אב בית הדין הרבני בירושלים הרב אוריאל לביא כתב לצורך כך פסק דין ובו הוא מברר לעומק את התנאים לחיוב כתובה, כאשר שני בני הזוג אשמים בפירוד ואינם רוצים זה בזה.
בהתבסס על פוסקים רבים, ממרן השולחן ערוך והרמב"ם דרך רבנו ירוחם ואחרוני דייני זמננו, הגיע הרב לביא למסקנה כי יש לחייב את האברך בדמי מזונות מלאים אבל אין לחייב אותו בדמי הכתובה - לא עיקר ולא תוספת - מאחר ושני הצדדים אשמים בפירוד.
הדיינים הרב שלמה תם והרב דוד מלכא הצטרפו לפסק דין של האב"ד הרב לביא וכתבו בהחלטה כדלהלן: "הבעל פטור מתשלום הסכום הנקוב בשטר הכתובה בסך 52 אלף שקלים. מאחר ושני הצדדים מסכימים להתגרש בית הדין מזמין אותם לסידור גט לאלתר".