הבן מירר בבכי בהלווית אביו: "אבא! לא נתת לי שום רמז"

"אבא!", פרץ רבי אברהם בבכי ואמר: "אני לא בא להספיד, אני בא לשתף אתכם שתכירו מי זה אבא, מי זה אבא. כל יום ראשון הייתי פה, לא הייתי מוותר על היום הזה להיות בצידך אבא. ממך ינקתי, אם יש בי טיפה תורה זה ממך, אבא".

מסע הלווית הגאון רבי יהושע מאמאן זצ"ל • סיקור ההספדים

"ראיתי דמות לפני של תורה, של אהבת התורה, של אהבת המצוות, של אהבת לומדי חכמים, ראיתי את זה בך אבא. החדרת לנו את זה בוורידים".

רבי אברהם סיפר על המפגש האחרון עם אביו זצ"ל: "דניאל אמר לי 'כדאי שתבוא', אמרתי לו 'אבל השארתי את אבא בסדר', הוא אומר לי 'הוא ישמח לראות אותך', זה הכניס כבר איזה חשד. ביום רביעי, הגעתי לפה, אחי הרב רפאל היה, הרופא היה, אני הגעתי, אבא זיהה אותנו, שמח לראות אותנו, שאל איפה אחינו הגדול רבי שלמה, הוא זיהה כל אחד, הרופא אמר שב"ה הכל טוב, הכל ימשיך טוב מכאן, הלכתי בהרגשה נפלאה.

"ביום חמישי חזרתי, אמרתי אני רוצה להיות עם אבא עוד, הגעתי מתשע עד אחת עשרה, הוא כבר היה איתנו ולא איתנו, אמרתי לו 'אבא!', זכיתי ברבע לאחת עשרה שהוא פוקח את עיניו ושם את ידו על ראשי ומברך אותי, יצאתי בהרגשה נפלאה, אמרתי לעצמי: אבא היה במצבים יותר קשים, אבא היה בידו של מלאך המוות כמה פעמים, והוא יצא מזה, הייתי בטוח שהוא יצא מזה".

על סוף השבוע סיפר רבי אברהם בקול חנוק מבכי: "ביום שישי אני מתקשר, אומרים לי ברוך השם, אבא לא נתת לי שום רמז, אני אומר לכם שבת עברה עלי בצורה הכי נפלאה שיכולה להיות. לא יתכן שבמוצאי שבת הלכה. אמא ע"ה הלכה לפני 12 שנה, בדיוק בשבת בחודש טבת, היינו כל האחים על ידה".

רבי אברהם הוסיף בקול בכי: "תדעו מי זה אבא! הוא לא רצה שאני אפסיק בדברי תורה, הוא רצה שבליל שבת אגיד דברי תורה, הוא רצה שאני אלך לשיעור, הוא לא נתן לי שום רמז, הוא נתן לי הרגשה שהכל נפלא, הוא רצה תורה, הוא אהב את התורה.

"זכינו לראות אותך מחובר לתורה, שזכינו לראות אותך כמה אתה שמח בעשייה שלנו, שלנו - של כולנו, של האחים, כמה אתה שמח, אין יום ראשון שבאתי ולא שאלת אותי 'איך הישיבה?', אני אומר לך 'ב"ה, הכל טוב'. אומר לי 'אני רוצה להיות שותף שלך', אבא, אתה היית השותף הנאמן שלי! אבא".