בית המשפט המחוזי בתל-אביב קבע באחרונה כי אישה שתבעה 400 אלף שקל פיצויים בטענה שבעלה לשעבר מנע ממנה להתגרש במשך שנים – לא הצליחה להוכיח שהוא היה סרבן גט, בין היתר משום שהיא עצמה לא הייתה נחושה לקבל את הגט.
את תביעת הגירושין הראשונה הגישה האישה לפני 24 שנים בטענה לאלימות ולאי-קיום זוגיות. בשנת 1995 בית הדין פסק כי האישה לא הוכיחה עילה לחיוב הבעל בגט, והמליץ לצדדים להגיע להסכמות.
כנראה שהסכמות לא היו שם, שכן ב-1999 האישה הגישה תביעת גירושין שנייה. גם הפעם בית הדין המליץ לבני הזוג להגיע להסכמות ונתן להם 3 חודשים להגיע להסכם גירושין. בפסק הדין נקבע כי אם בני הזוג לא יפנו אליו בתוך חצי שנה – התיק ייסגר, וזה מה שקרה בפועל.
לבסוף, בני הזוג התגרשו בשנת 2011 – לאחר שהאישה הגישה תביעת גירושין שלישית. הגט התקבל לאחר שני דיונים. באחד מהם הבעל התנה את הגירושים בסוגיות כלכליות ובשני התרצה והסכים להתגרש ללא תנאים.
בחלוף מספר שנים האישה הגישה נגדו תביעה נזיקית לפיצויים של 400 אלף שקל על סרבנות גט. האישה טענה כי לאורך השנים בעלה התנה את הגט בקבלת הטבות כלכליות, ובכך מנע ממנה מלהמשיך הלאה, להתפתח אישית וכלכלית ולבנות משפחה חדשה.
אך הגרוש טען בתגובה כי הטענות כלפיו מגוחכות, שהרי בית הדין מעולם לא חייב אותו בגט, ובפעם הראשונה שהתקיים דיון משמעותי לגבי הגירושין הוא הסכים ונתן את הגט ללא דרישות נוספות.
טענות אלה התקבלו על ידי שופטת בית המשפט למשפחה בתל-אביב איריס ארבל-אסל, והיא דחתה את התביעה. האישה, שמן הסתם לא הייתה מרוצה מתוצאה זו, הגישה על כך ערעור לבית המשפט המחוזי.
פיצויים גבוהים – במקרים מוצדקים
חשוב להבהיר כי בתי המשפט מכירים בעילת תביעה של סרבנות גט, שמטרתה לפצות את בן הזוג שמעוניין להתגרש על "כליאתו" בעל כורחו בכבלי נישואים שבהם אינו חפץ, ולשמש כלי ללוחמה בתופעת הסרבנות הקשה. נציין עוד כי במקרים מוצדקים הפיצויים בתביעה כזו יכולים להגיע לעשרות ומאות אלפי שקלים.
ואולם, כדי להוכיח סרבנות גט יש להראות שבן הזוג ה"סרבן" הפר פסק דין שחייב אותו להתגרש או התנהג בחוסר תום לב וניסה למנוע את הגירושין. במקרה הנוכחי שופטי המחוזי, ובראשם סגן הנשיא שנלר, הסכימו עם בית המשפט למשפחה, ולא התרשמו שיש כאן מקרה סרבנות.
סגן הנשיא שנלר ציין כי התנהגותו של הבעל בהליכים בבית הדין הרבני לאורך השנים האלו לא העידה על סרבנות גט, ומנגד התנהלות האישה לא העידה כי הייתה נחושה לקבל ממנו גט. כלומר, עד לתביעת הגירושין האחרונה האישה עצמה לא הייתה "סגורה" על רצונה להתגרש.
עוד נקבע כי באף אחד מההליכים לא ניתן פסק דין שמחייב את הבעל בגט, ובנסיבות אלה אין סיבה לחייבו לפצות את האישה. סגן הנשיא קובי ורדי והשופט חגי ברנר הסכימו עם דברים אלה, והערעור נדחה. האישה חויבה בהוצאות המשפט של הגרוש וכן בשכ"ט עו"ד בסך 10,000 שקל.
- ב"כ האישה: עו"ד לדיני משפחה ליהיא כהן-דמבינסקי
- ב"כ הגבר: עו"ד מיטל אורשלם
עורכי דין דיני משפחה • לפסק הדין לחץ כאן
הכותב: עו"ד איליה וייסברג עוסק ב- דיני משפחה
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
* הכותב לא ייצג בתיק.