תשמעו סיפור. הבנים שלי אוהבים לשחק בכדור. כדורגל, כדורסל או מסירות, הכל הולך. באחד הימים הם חיפשו כדור למשחק ולא מצאו. האחד נעלם, השני התפוצץ והשלישי לא היה מוצלח במיוחד. מה עשו? חיפשו בבית אלטרנטיבה, חיפשו וחיפשו והנה מצאו כלי קריסטלי עגלגל ויקר שקיבלתי במתנה מהדודה מאמריקה. שמחו הילדים שמחה גדולה ורצו להתחיל לבעוט בו...
טוב, זה לא קורה ממש אצלי בבית אבל קורה כאן במדינה.
חוק המרכולים, חוק השבת או איך שתרצו לקרוא לזה: חברי כנסת יקרים, שרים ומחוקקים, חרדים, דתיים וחילונים - לקחתם מתנה יקרה ומיוחדת והפכתם אותה לכלי משחק בידכם. זה נכון שכולכם דואגים לאינטרסים, דואגים לקולות המצביעים (העתידיים כמובן...). הכל מובן ונורמטיבי. קואליציה ואופוזיציה, זה תפקידכם. לריב, להתווכח ולפעמים גם לקדם דבר או שניים. אבל בשום פנים ואופן אל תיקחו את השבת שלי ותשחקו על גבה. השבת היא לא כלי מיקוח, לא בכפיה ולא בשנאה. השבת היא מתנה ששומרים ביראת כבוד ולא עושים על גבה משחקים.
"מה אכפת לכם מה קורה בתל אביב"? זה משפט ששמעתי שוב ושוב. אז אל תשכחו שאנחנו בסך הכל עם איכפתי מאוד. איכפת לנו ליב"ה לחרדים ואיכפת לנו 'הדתה' לחילונים, איכפת לנו, כי אנחנו אנשים איכפתיים כאלו, באופי.
כשברא אלוקים את העולם, הוא אמר: "מתנה יש לי בבית גנזי, ושבת שמה". העולם מוכן ומחכה להתחיל לעבוד בו, לחיות בו ולהתקדם. דעו לכם שיש לי מתנה מיוחדת ויקרה במיוחד עבורכם, שמה שבת. שבת המלכה, שבת מנוחה, שבת קודש.
בכל שבוע מחדש אני מרגישה שהשבת נועדה ממש בשבילי ובשביל המשפחה שלי. השבת היא המטען שלנו, הכוח לכל השבוע. השבת היא מתנה שרק אלוקים יכל לדעת כמה נצטרך אותה.
ביום חול העבודה היא מסביב לשעון. כמו אצל כולם: המיילים, ההודעות, הנסיעות, הקניות, הטלפונים וכל מיליוני הדברים שכולם עסוקים בהם. איכשהו צונחים לישון כדי לקום מוקדם ולהספיק שוב את אלפי המטלות. אנחנו שוחים בכל השבוע בים העיסוקים ותמיד מגיעים לחוף, לשבת, לנוח וליהנות.
זו תמיד הדקה שאנחנו מרגישים שאין מצב להמשיך לשחות יותר, חייבים הפסקת נשימה. אם לא ההפסקה השבועית, הנשימה והחמצן, אין סיכוי שהיינו שורדים. 24 שעות של איפוס מכשירים, משפחתיות, חברים, אוכל משובח ויין.
שבת זה זמן של צחוקים, סיפורים וחוויות מהשבוע, שבת זה משחקי קופסה אהובים וספרי קריאה מעולים. שבת זה טיול בשכונה וחברים ואורחים. השבת היא מה שנותן לנו את הכוח להמשיך ולהמשיך.
בשבילי אישית השבת היא קריטית. ולא, אני ממש לא באה להסביר לכם למה כדאי לשמור אותה או למה לפתוח או לא לפתוח מרכולים וחנויות נוחות (מה יותר נח מספה וכרבולית?...). אני חושבת שזה לא נושא לדיון חיצוני, זה נושא כל כך פנימי ועמוק שאי אפשר להחליט עליו מעל דוכן הכנסת.
אני רוצה לבקש מכם, תעזבו את השבת. היא יקרה מדי מלהיות כלי פוליטי, היא לא שם. את השבת לא כופים, על השבת לא מתמקחים. שבת היא מתנה יקרה ועלינו לשמור עליה במקום המתאים לה.
מי שאיכפת לו באמת מהשבת, יכול למצוא דרכים שקטות ואמיתיות לדבר עליה ולהגיע לתובנות. אל תבעטו בכדור קריסטל עדין כל כך.