ט"ו טבת, שנה לפטירתו של אחת מאגדות המוזיקה הגדולות של המוזיקה היהודית. למרות שתקופה ארוכה הוא לא יצר ולמרות שידעתי על מחלתו הקשה כשנה לפני פטירתו בטרם עת נוכחותו המוזיקלית והאישית הייתה בעלת השפעה גדולה על המוזיקה היהודית.
מאיר בנאי שב בתשובה שלמה יותר מעשור לפני פטירתו, למרות שלא הרבה לשחרר הצהרות או לדבר גם במהלך הופעותיו המעטות בשנים האחרונות בשל מצבו הבריאותי. בנאי היה יוצר בכל רמ"ח אבריו ותמיד העדיף ליצירה לדבר בשבילו מבלי להכביר במילים נוספות וזו עשתה את העבודה באופן יוצא מן הכלל.
באופן מעניין אלבום האולפן האחרון שלו היה שונה מיצירתו הרגילה אותה כתב והלחין ברוב המקרים בעצמו. האלבום 'שמע קולי' היה אלבום שהוקדש כולו לפיוטים יהודים עתיקים, שקיבלו ברובם לחן חדש ומרגש, פרי יצירתו של בנאי. הוא העניק למילים העתיקות והקדושות יחס של קדושה ורגישות כשהלחנים החדשים מתאימים להם בצורה שגורמת למאזין לדמוע אל מול המילים שפתאום כאילו נגלות מחדש.
בנאי תמיד היה הזמר היותר אהוב עליי מבני משפחת בנאי המפוארת, שירתו וקולו נגעו בי בצורה העמוקה ביותר כמו גם תחושת הכנות והאמת שניכרה מכל צליל וצליל של המוזיקאי המעולה הזה. מי שיאזין למאיר בנאי "מה אני ומחיי, מה כוחי ועוצמתי כקש נידף מאד נהדף", בשירו המעולה "לך אלי", לא יכול שלא לחשוב על כך שהלחן הוקלט הרבה בטרם חלה, אך כל מילה ומילה נשמעת משכנעת לחלוטין.
מדוע בנאי היה בעיניי האור המאיר? הוא היה ראשון הבנאים, משפחת האצולה המוזיקלית החשובה ביותר בתרבות היהודית-ישראלית כיום, שהוציא אלבום דתי (לך אלי 2007) מבלי להתנצל על כך והוא אחד האחראים העקיפים לפריחה הגדולה של המוזיקה היהודית בשנים האחרונות. אמנם אביתר בנאי הוציא אלבום (עומד על הנייר) כשהוא מצולם חבוש כיפה כבר בשנת 2005 אך לא היה זה כלל אלבום "דתי" במובן הפשוט של המושג. אלבום הפיוטים של מאיר בנאי, אחיו הגדול היה הצהרה חשובה כי גם יוצרים בסדר הגודל שלו רואים וחושבים כי מוזיקת הפיוטים היא בעלת חשיבות תרבותית מהמעלה הראשונה.
למרבה הצער לא הספקנו לקבל ממנו אורות נוספים אך השירים הנפלאים שכתב והלחין והרוח שהותיר תמשיך לנשב במפרשי המוזיקה היהודית עוד שנים רבות.