בימ"ש השלום בכפר סבא דחה ברובה המוחלט את תביעתה של חברת "בסט קאר שירותי רכב" נגד בעל רכב שנהג ללא ביטוח ופגע ברכב שבבעלותה מאחור. הרשם הבכיר צוריאל לרנר מתח ביקורת על התובעת וקבע כי את הסכומים שתבעה היא לא גיבתה בראיות והוכחות כנדרש, דבר שעורר תהיות שמא מדובר בסכומים גבוהים יותר מאלה שנגרמו לה בפועל.
תאונת הדרכים אירעה בחודש מרץ 2015, בראשון לציון. בעקבות התאונה, "בסט קאר" – בעלת הרכב – הגישה נגד בעל הרכב הפוגע תביעה כספית על סך כ-51,000 שקל בגין נזקים שונים – עלות תיקון, ירידת ערך, שכר שמאי ואובדן הכנסה עקב השבתת הרכב.
התובעת, שיוצגה על ידי עוה"ד אלי מרקוביץ, הציגה דוח שמאי, מספר חשבוניות תיקון וצילומי נזק.
הנתבע, שיוצג על ידי עוה"ד עופר לוי ממשרד עו"ד פאר-לוי, לא כפר באחריותו לתאונה, אולם העלה מגוון של טענות נגד הנזק הנטען. טענתו העיקרית הייתה שלא הוצגו קבלות על תשלום בפועל, המעידות על הנזק הממשי שנגרם.
יכלה להוכיח
"מכל רכיבי התביעה, היחיד שהוכח הוא שכר-השמאי", כתב הרשם לרנר, שדחה את התביעה ברובה.
הרשם הבהיר כי עלות התיקון לא הוכחה. שווי החלקים ושווי העבודות גובו בחשבוניות, שאינן תואמות באופן מלא את חוות דעת השמאי, ואף אינן משקפות בהכרח את נזקה של התובעת בפועל.
בהקשר זה הרשם הסביר כי אכן לא הוצגה קבלה או אסמכתא לביצוע התשלום, כך שלא הוכח סכום מדויק כלשהו. "איני בא לקבוע מסמרות בשאלה אם 'סביר' שהתובעת מקבלת הנחות מהמוסכים וספקי החלפים איתם היא עובדת, אולם דומה שאין ספק שעליה להראות מהו הנזק בו נשאה בפועל – בין אם הוא בסכום החשבונית (או בסכום חוות-הדעת) ובין אם הוא מופחת".
בנוסף, הרשם ציין כי גם ירידת הערך לא הוכחה. בהקשר זה השופט הצביע על כך שהשמאי עצמו לא ידע להגיד על מה התבסס בקביעת שווי הרכב, ועד כמה השווי שקבע משקף את השווי בפועל.
בנוגע לרכיב של "אבדן הכנסה", הרשם הבהיר שלא הוכח כי בימים בהם תוקן, הרכב היה משמש לייצור הכנסה ומה הייתה אותה ההכנסה.
מכאן הרשם הסביר כי במישור המשפטי, ניתן במצב כזה לפסוק "על דרך האומדנא" – כלומר הערכה של הנזק – אולם לפי פסיקת ביהמ"ש העליון, למעט במקרים חריגים, אין לפסוק על דרך האומדנא במקרה שבו ניתן בקלות להוכיח את הנזק.
יתרה מכך, הרשם ציין שבמקרה זה, שבו הנזק כה ברור וגלוי לעין, הרי שבמדובר בהעלמת ראיה שנדרשה במפורש, בדמות הקבלות על התשלום, וחזקה על בעל דין שלא ימנע מבית המשפט ראיה שתפעל לטובתו.
הרשם הבהיר כי "אי המצאת הראיה – מולידה את המסקנה, כי היה בה כדי להרע את מצבה של התובעת, לאמור: לבסס את הטענה, כי התשלום אינו דומה לסכום החיוב בחשבונית. בהעדר הצגת ראיה זו, שנדרשה במפורש, אין מנוס מהימנעות משימוש בכלי האומדן".
התוצאה הייתה כי הנתבע חויב לשלם לתובעת אך ורק את שכר השמאי, בסך 1,500 שקל. בנסיבות כאלה, הרשם החליט שלא לחייב את הנתבע בהוצאות, וקבע כי כל צד ישא בהוצאותיו.
- ב"כ התובעת: עורך דין נזיקין אלי מרקוביץ
- ב"כ הנתבע: עו"ד עופר לוי
עורכי דין דיני נזיקין • לפסק הדין לחץ כאן
הכותבים: מערכת פסק דין
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"